ה"פ 1998-11-12

תקציר

התובע, איבגי, טען כי נלקחו ממנו במרמה מניותיו בחברה הנתבעת, גומי גאם, במהלך שלוש העברות מניות נפרדות. ההעברה הראשונה התרחשה בשנת 2004 כאשר הועברו מניות כדי לכסות את עלויות ההשקעה בחברה. איבגי טען בתחילה כי ההעברה הייתה בלתי חוקית משום שחתימתו זויפה, אך מאוחר יותר הודה כי לא כך היה. לאחר מכן טען כי הוטעה, אך השופט מצא כי איבגי הסכים להעברה וידע על דרישות ההשקעה באותה עת. העברת המניות השנייה התרחשה בשנת 2007, כאשר איבגי העביר 10% ממניותיו למשקיעה אחרת, טיטיק, בתמורה לערבות בנקאית להצלת החברה בקשיים. איבגי שב וטען כי לא הסכים להעברה, אך השופט מצא ראיות לכך שאכן הסכים לה לאחר שנודע לו על קשייה של החברה. עוד קבע השופט כי ההעברה עצמה התנהלה כראוי, למרות אי סדרים מסוימים בדיווח על ההעברה. העברת המניות השלישית והאחרונה בוצעה בשנת 2010 כאשר איבגי העביר את יתרת מניותיו בגומי גומי לחיון. איבגי טען כי הוליך שולל ועושק אותו להסכים להעברה זו, שכן לא נמסר לו מידע חיוני על מצבה הפיננסי של החברה והוא הופעל על ידי חיון ובני משפחה נוספים. השופט הסכים כי איבגי אכן הוטעה ונוצל על ידי חיון, שלא חשף מידע פיננסי חשוב ותמרן רגשית את איבגי לחתום על מכתב שחרור. עם זאת, מאחר שאיבגי נתן את הסכמתו העקרונית להעברה, קבע השופט כי הוא זכאי לקבל פיצוי כספי הולם בגין העברת מניותיו בלבד, שגובהו ייקבע במועד מאוחר יותר. עוד קבע השופט כי על החברות המעורבות למסור לאיבגי את ספריהן לשנת 2010, שבה הוא זכאי לעיין כבעל מניות. תביעתו של איבגי להשבת מניותיו נדחתה, אך הוא היה זכאי לתמורה בגין העברת המניות האחרונה. יש לקוות ששני הצדדים יהיו חכמים מספיק כדי לפתור את הסוגיה מחוץ לכותלי בית המשפט. המשיבים חויבו לשלם את הוצאותיו של איבגי בסך 50,000 ₪.