בש"פ 3871/12

תקציר

הערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה להאריך את מעצרו של המערער עד תום ההליכים נדחה. בית המשפט מצא כי קיימות ראיות מספיקות לכאורה – לרבות זיהוי מסדר זיהוי, רישומי טלפון והודעותיו של המערער עצמו – כדי להצדיק את המשך מעצרו. בעוד שתיעוד המסדר היה פגום, הוא לא שלל את קיומן של ראיות לכאורה, ועוצמתן של הראיות האחרות הביאה לכך שלא סביר שזיהויו של המערער יידחה בתיק העיקרי. זאת ועוד, עברו הפלילי של המערער, ניסיונו להתחמק ממעצר ובחירתו לשתוק בחקירה פעלו לרעתו. בית המשפט הכיר בהעדפתו של המחוקק לבחון חלופות מעצר, אך במקרה זה, המסוכנות הנשקפת מהמערער והצורך להגן על הציבור גברו על שיקולים אחרים. עוד הודגש בפסק הדין כי תפקידו של בית המשפט בשלב זה אינו לייחס משקל לראיות או לדון במהימנותם של עדים, אלא רק להעריך את הפוטנציאל הראייתי של הראיות.