ע"א 201/72

תקציר

בהסכם גירושין שאושר על ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בשנת 1971, התחייב בעל לשלם לאשתו מזונות עבור בתם בת ה-14 עד שמלאו לה 20. האישה תבעה לבטל את ההסכם בשל שינוי הנסיבות, ותבעה מזונות זמניים לה ולבתה. בית המשפט המחוזי הורה לבעל לשלם מזונות זמניים רק לבת. הבעל ערער על החלטה זו לבית המשפט העליון, בטענה כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי שנתן תוקף להסכם הגירושין מחייב את הבת, וכי היה על בית המשפט לעודד את קיום ההסכמים. עם זאת, בית המשפט העליון דחה את הערעור בקובעו כי בשלב הביניים אין לשפוט מראש את סיכויי התיק. די היה בכך שבית המשפט המחוזי יקבע כי על הבעל מוטלת לכאורה חובה להאכיל את בתו, אותה לא מילא. עוד ציין בית המשפט כי טענותיה של הבת, שהיו נפרדות מטענות האם, ראויות לבירור. יתר על כן, הסכם הגירושין נתן לבעל זכות כנגד האישה אם התביעות נמצאו כסוג של לחץ או סחיטה, וסכום המזונות הזמניים היה סביר. לפיכך, אישר בית המשפט העליון את החלטת בית המשפט המחוזי לחייב את הבעל לשלם מזונות זמניים לבתו עד להכרעת התיק העיקרי.