ע"א 283/88

תקציר

המקרה נסוב סביב תאונת דרכים קטלנית שאירעה בשנת 1976 בה היו מעורבים נהג מונית, דוד פחימה המנוח, ובעל הרכב בו נהגה פחימה. המשיבים – נהג המונית ובעל המונית – הגישו תביעה לפיצויים כנגד עזבונו של פחימה וכנגד חברת המזרחי שירותי ביטוח בע"מ (המערערת), בראותם כי הם המבטחים. מאוחר יותר תוקנה התביעה כך שתכלול גם את המבטח בפועל, הפניקס חברה לביטוח, ואת בעל הרכב בעת התאונה, הדיין יצחק. הפניקס חברה לביטוח פוטרה מהתביעה בשל התיישנות. בית המשפט המחוזי מצא את המזרחי אחראי למצג שהציג בכתב הגנתו, אשר הביא את המשיבים להאמין כי הוא הצד הנכון לתביעה. עוד קבע בית המשפט כי פחימה נהג ברכב ברשות בעליו, דיין. המזרחי ערער על שתי קביעות אלה. בית המשפט העליון קבע כי כתב ההגנה של המזרחי לא הכחיש די הצורך את תפקידו כמבטח, וכי היה עליו לציין במפורש כי הוא אינו המבטח אלא סוכנות ביטוח. במקום זאת, הציג המזרחי טענת הגנה שממנה משתמע כי היא המבטחת. לפיכך, בית המשפט העליון הטיל על המזרחי את האחריות למצג שעשה. זאת ועוד, בית המשפט העליון הסכים עם קביעתו של בית המשפט המחוזי כי פחימה נתנה רשות משתמעת לנהוג ברכב, למרות שנרכש במשותף ובבעלות דיין, שכן הוא נמסר לפחימה לצורך תיקונים. הערעור נדחה, והמזרחי חויב בהוצאות המשיבים.