ע"א 3604/13

תקציר

פסק הדין נסוב סביב סמכותו של מנהל רשות המסים, לפי סעיף 147 לפקודת מס הכנסה, לבחון מחדש את עניינו של נישום כאשר מתגלות טעויות או אי התאמות. במקרה זה החליט הממונה לתקן שומת מס לנישום שקיבל אופציות למניות ומימש אותן מאוחר יותר, בהתבסס על הסכם עם פקיד שומה מקומי שסתר החלטת מיסוי ספציפית ומדיניות רשות המסים. הסכם זה סיווג את ההכנסות ממימוש האופציות כהכנסה הונית ולא כהכנסה מעבודה, וכתוצאה מכך שיעור המס היה נמוך יותר. בהמשך קבע הממונה כי ההסכם היה שגוי הן מבחינה מנהלית והן מבחינה משפטית, שכן הוא נעשה ללא גילוי מלא של החלטות המס הרלוונטיות וסותר את ההוראות וההנחיות שנקבעו של רשות המסים. ערעורו של הנישום לאחר מכן התקבל על ידי בית המשפט המחוזי, אשר הדגיש את סופיות שומות המס ואת אינטרס ההסתמכות של הנישום. עם זאת, ערעורו של המנהל לערכאה גבוהה יותר התקבל, והפך את החלטת הערכאה הנמוכה יותר. בית המשפט העליון מצא כי סמכותו הרחבה של הממונה לפי סעיף 147 מצדיקה את תיקון השומה הן בשל חוסר העקביות המשפטית בהסכם והן בשל תת-גביית המסים המשמעותית, והדגיש כי הרשות משתרעת על מנת להבטיח גביית מסים ראויה ושוויון בפני החוק. גם כאשר הערכות נעשות במסגרת הסכם, המנהל שומר לעצמו את היכולת לתקן אותן אם יתגלו מאוחר יותר טעויות או השמטות משמעותיות.