ע"א 7793/19

תקציר

בית המשפט דחה את הערעור בעניין העברת הנכסים שבמחלוקת בחוק נכסי נפקדים. החלטת בית משפט קמא לפסול את העסקה בין האפוטרופוס לנכסי נפקדים לבין רשות הפיתוח התקבלה, למרות נימוקים שונים. המערערת, רשות הפיתוח (הפועלת מטעם מדינת ישראל), נמצאה כמי שעשתה שימוש פסול בהגנת ההתיישנות, בהיעדר תום לב פרוצדורלי. בית המשפט הדגיש כי הניסיון לטעון להגנה זו היה שימוש פסול בחוק, שנועד לפנות את בני משפחת עקל מבלי לשקול כראוי את טענות הבעלות שלהם. בית המשפט קבע כי רשות הפיתוח והאפוטרופוס הם גופים קרובים המייצגים את האינטרסים של המדינה ולא "אנשים שונים" לפי סעיף 17 לחוק נכסי נפקדים. משמעות הדבר היא שהם לא יכלו ליהנות מהגנות תקנת השוק הזמינות בדרך כלל לעסקאות צד שלישי. בפסק הדין הובהר כי חוסר המעש של המדינה לאורך השנים וההודאה בטעויות העבר בנוגע למעמדו של הנכס תרמו לחוסר יכולתה לטעון להתיישנות. רשות הפיתוח לא עמדה בדרישת תום הלב הנדרשת כדי להכשיר את העסקה על פי החוק, שכן לא נערכה חקירה ראויה של זכויות היורשים. כתוצאה מכך, העסקה הוכרזה כחסרת תוקף, ומשפחת עקל שמרה על תביעתה לנכס. שופטי הערעור הסכימו לדחות את הערעור, תוך שהם מדגישים את חובת ההגינות הפרוצדורלית המוגברת המצופה מגורמי המדינה ומחייבים את המערער לשאת בהוצאות המשפט של המשיבים.