מ"ת 18422-06-16

תקציר

השופט קבע כי די בראיות שהציגה התביעה כדי לעצור את הנאשמים עד תום ההליכים. הנאשמים הואשמו בהונאת מספר חברות באירופה, ניסיון להונות אחרים, הלבנת הון, עבירות מס ושיבוש הליכי משפט. הראיות כללו מסמכים שנמצאו ברשות הנאשמים, מסמכים תואמים שהתקבלו מהחברות האירופיות, האזנות סתר לשיחות מזויפות והצהרות של שותפים. השופט פירט את הראיות לכל אחד מהאישומים, והסביר מדוע די בראיות לכאורה. בנוגע לאישומי ההונאה הקשורים לחברות בבלגיה, צרפת ואיטליה, הדגיש השופט את משמעות המסמכים, המכשירים שנתפסו, האזנות הסתר ועדויות שותפים. עוד ציין השופט כי שתיקת הנאשמים בחקירות חיזקה את התיק נגדם. באשר לאישומים של הלבנת הון והעלמת מס, קבע השופט כי הראיות המשמעותיות להונאה שביצעו הנאשמים, לצד שימוש בחשבונות זרים ובחברות קש, תומכים בטענת התביעה. השופט שקל את טענות הנאשמים בדבר מחדלי חקירה, סתירות וראיות מפלילות, אך הגיע למסקנה כי מדובר בעניינים למשפט עצמו, ואין בכך כדי להפחית מעוצמתן של הראיות הקיימות. עוד קבע השופט כי מעשיהם של הנאשמים בפירוק מחשבים היוו שיבוש הליכי משפט, שכן הדבר נעשה מחשש לחשיפה ובכוונה להכשיל את החקירה. השופט הדגיש כי שלב הדיון לא נועד לבחינה מפורטת של תפקידיו של כל נאשם, אך הראיות הקיימות מצביעות על מעורבותו המשפטית בעבירות. לסיכום, קבע השופט כי הראיות עומדות ברף הנדרש למעצר הנאשמים עד תום ההליכים המשפטיים.