ת"א 49788-05-22

תקציר

השופטת קבעה כי תביעת התובע, שהוגשה במאי 2022, התיישנה על הסף, ולכן דחתה את התביעה. התביעה נבעה מהסכם מכר שנחתם בשנת 2004, במסגרתו מכר סבו של התובע מקרקעין לצד שלישי. לדברי השופטת, עילת התביעה קמה זמן קצר לאחר חתימת ההסכם, לכל המאוחר, ומאחר שחלפו למעלה משבע שנים עד להגשת התביעה, היא התיישנה. השופטת דחתה את טענות התובע לפיהן יש לחשב את תקופת ההתיישנות מהמועד שנודע לממחה הזכויות על פי ההסכם על התרמית סביב המכירה, או ממועד החלטה מאוחרת יותר של ועדת הערר. השופטת הדגישה כי הטענה הנוכחית מבוססת על קיומו של ההסכם ולא על תרמית, וכי בכל מקרה, חלפו למעלה משבע שנים מאז נודע לנמחה על המרמה. זאת ועוד, השופט קבע כי התובע לא הוכיח די הצורך את תחולתם של חריגים שיאריכו את תקופת ההתיישנות. התובע חויב לשלם 7,500 ₪ שכר טרחת עורך דין והוצאות משפט לכל אחד משלושת הנתבעים.