בד"מ 2/13

תקציר

הנאשם הואשם בעבירות אתיות ועמד בפני אישומים רבים בגין התבטאויותיו כלפי מתלוננת בנוגע לעסקה פיננסית כושלת. הנתבע טען כי המתלונן, ששימש כנאמן לדמי השכירות של האחרון, נתן לו את הרושם שכספו בטוח. הנאמן הכחיש זאת וטען כי "טעותו" של הנתבע לא התבססה על ערבויות כלשהן שניתנו על ידו. עם זאת, השופט מצא את עדותו של הנאשם אמינה ועקבית, וציין כי חתימת המתלונן על ההסכם סותרת לכאורה את טענותיו. ההתכתבות בין הנתבע למתלונן תמכה בטענתו של הראשון כי היה לו יסוד סביר להאמין שהנאמן ערב לדמי השכירות. זאת ועוד, התנהלותו של המתלונן בהמשך תפקידו כנאמן מעבר למינויו הרשמי יצרה רושם המנוגד לטענותיו. השופט ניתח גם את בחירת המילים של הנאשם בהודעותיו, והגיע למסקנה כי הן היו במסגרת המותרת ואינן מהוות פגיעה אתית, במיוחד בהתחשב בחופש הביטוי. הם פירשו את לשונו הצבעונית של הנתבע כניסיון להבליט את הפער בין התנהלותו המצופה של נאמן לבין ההתנהלות בפועל המוצגת בתיק זה. בסופו של דבר, השופט זיכה את הנאשם מכל האישומים, ולא מצא ראיות להתנהגות לא אתית או לאי שמירה על כבוד המקצוע.