ע"פ 21/06

תקציר

הערעור מערער על פסק דינו של בית המשפט האזורי בתל אביב, שהרשיע שני מערערים בהפרת מספר סעיפים בחוק עובדים זרים ובחוק שירות התעסוקה. החברה, שהיא המערערת הראשונה, נקנסה ב-60,000 ₪, והמערער השני, שהיה מנהל החברה, נקנס אף הוא ב-60,000 ₪ ונדרש לחתום על התחייבות כספית להימנע מביצוע העבירות בהן הורשע. בערעור נטען כי המערערים הורשעו שלא כדין משום שלא היו מעסיקיהם של העובדים הזרים המדוברים וכי ההרשעה התבססה על חוסר ראיות מספיקות. לגופו של עניין, טוענים המערערים כי סיפקו שירותי שכר רק למעסיק בפועל, גדרון, ולא היו להם יחסי עובד-מעביד עם העובדים. זאת ועוד, טוענים המערערים כי יש לבטל את הרשעתם בעבירה על חוק שירות התעסוקה משום שלא נכללה בכתב האישום ומסתמכת על עדותו של בעל עניין בלבד. המדינה טוענת, לעומת זאת, כי די בממצאיו העובדתיים של בית המשפט האזורי כדי לבסס את אשמתם של המערערים וכי הם הורשעו בצדק על יסוד תפקידם כחברת כוח אדם. לאחר בחינת חומר הראיות, מסכימה ערכאת הערעור עם עמדת המדינה. נמצא כי החברה תפקדה כחברת כוח אדם ולכן הייתה "מעסיקה" לפי חוק עובדים זרים, בין אם גייסה את העובדים במישרין. עוד מגיע בית הדין למסקנה כי המערערים היו מודעים לדרישות להעסקת עובדים זרים כדין, אך לא דאגו לכך שהעברת העובדים לעבודתם תהיה כדין. זאת ועוד, בית המשפט קובע כי הרשעתם של המערערים בעבירה על חוק עובדים זרים לא התבססה רק על עדותו של בעל עניין אלא נתמכה בראיות נוספות. באשר להפרת חוק שירות התעסוקה, מודה המדינה כי יש לבטל הרשעה זו משום שלא נכללה בכתב האישום. לפיכך, הערעור נדחה על ההרשעה בעבירה על חוק עובדים זרים, אך מותר בעבירה לפי חוק שירות התעסוקה.