רע"ב 8420/20

תקציר

פסק הדין דוחה את בקשות החופשה לערעור על זכותו של אסיר לבחור את הטיפול הרפואי הרצוי לו, בפרט בכל הנוגע לטיפולי שיניים. בית המשפט מקבל את החלטת בית המשפט המחוזי, תוך הכרה בכך שלאסירים נשמרות זכויות אדם בסיסיות, לרבות הזכות לאוטונומיה בהחלטות רפואיות, למרות מאסרם בפועל. על פי פסקי דין קודמים, זכות זו היא יחסית וכפופה לדרישות הביטחון והניהול של שירות בתי הסוהר. המקרה הספציפי נוגע לשני אסירים, זגורי וטברי, שביקשו השתלת שיניים, טיפול שאינו מכוסה על ידי שב"ס ודורש מימון פרטי. הליך השיניים של שב"ס מאפשר טיפולי שיניים פרטיים אך מגביל טיפולים מסוימים, לרבות כתרים, גשרים ושתלים. בית המשפט מקבל את קביעת בית המשפט המחוזי כי במקרה זה זכותם של האסירים לאוטונומיה גוברת על שיקולי השב"ס. בפסק הדין מודגש כי טענות שב"ס בדבר שוויון בין אסירים והצפת בקשות פוטנציאליות לטיפולי שיניים פרטיים אינן מבוססות. בית המשפט מציין כי נוהל שב"ס כבר מאפשר טיפול פרטי, והמקרים הנוכחיים כרוכים בנסיבות חריגות. בנוסף, שב"ס לא סיפק נתונים קונקרטיים שיתמכו בחששותיו. תוך הכרה בשיקול הדעת של שב"ס בניהול בתי הסוהר, מדגיש בית המשפט כי החלטותיו המנהליות נתונות לביקורת שיפוטית. במקרה זה, בית המשפט מוצא את החלטות שב"ס בלתי סבירות, בהתחשב בנסיבות הפרטניות ובהליך טיפולי השיניים. זכותם של האסירים לאוטונומיה בהחלטות רפואיות נפגעת בכך שהיא מונעת מהם טיפול פרטי, במיוחד בהתחשב במצבם הרפואי ובחוות דעת של מומחים התומכים בבקשותיהם. בית המשפט מתייחס גם לחשש כי קציני רפואת השיניים של שב"ס אינם מפעילים כראוי שיקול דעת פרטני בבואם לבחון בקשות אסירים להשתלות. היא מדגישה את הצורך בהערכה של כל מקרה לגופו ואת חשיבות ההקפדה על ההוראות הפרוצדורליות לטיפולי שיניים פרטיים. השופט א' ברון, יחד עם השופטים י' עמית וד' מינץ, מגיע למסקנה כי יש לדחות את בקשות רשות הערעור, ועל שב"ס לאפשר לאסירים לקבל את טיפולי השיניים המבוקשים. לא ייפסקו הוצאות בנסיבות העניין.