ע"א 35839-05-14

תקציר

שני ערעורים הוגשו על החלטת בית המשפט המחוזי שאישרה מזכר הבנות בין שלמה אילוז לבין חברת י.מ. אמסלם בע"מ למכירת חנות בבעלות אילוז. הערעור הראשון הוגש על ידי אילוז, שטען כי יש לבטל את התזכיר משום שהוא שונה שלא כדין כדי להראות מחיר מכירה נמוך יותר כדי להתחמק מתשלום מס, וכי ההסכם המתוקן העדיף את אמסלם באופן בלתי הוגן. הערעור השני הוגש על ידי אמסלם, תוך ערעור על פסק הדין של בית המשפט שקבע את מחיר המכירה של החנות. בית המשפט העליון דחה את שני הערעורים ואישר את פסק דינו של בית המשפט המחוזי, שהורה לאמסלם לשלם לאילוז את מלוא הסכום כאמור במזכר ההבנות הראשון. פסק הדין התבסס על המסקנה כי התזכיר השני היה חוזה בלתי חוקי בשל כוונת הצדדים להונות את רשויות המס, וכי ביטולו יזכה את הצד שיזם את אי החוקיות. עוד קבע בית המשפט כי ניתן לקיים את התזכיר תוך תיקון מחיר המכירה, שכן אי החוקיות היא אגבית וניתן להסירו מבלי לשנות את מהות ההסכם. יתר על כן, רוב החוזה כבר בוצע, וביטולו יעודד התנהגות בלתי חוקית. טענות נוספות בדבר מצג שווא ואי תשלום נדחו אף הן, שכן בית המשפט לא מצא ראיות להטעיה או להפרת חוזה. לפיכך נדחו שני הערעורים, והערבויות שהופקדו לצורך המכירה היו אמורות להיות מוחזרות לספקיהם.