ו"ע 1699/07

תקציר

המערער במקרה זה עתר להכרה במחלת נפש שנגרמה לו לכאורה במהלך שירותו הצבאי הקצר. עם זאת, הוועדה האחראית לבחינת הערר לא מצאה ראיות משכנעות לתמיכה בטענתו. בעוד שהמערער והעד המומחה ייחסו את תחילת מחלת הנפש שלו לאירועים של מכות, הצעת סמים ולחץ בשירות הכללי, הוועדה לא השתכנעה בהתרחשותם האמיתית של אירועים אלה. מלבד עדותם של המערער ואמו, לא הובאו ראיות נוספות לביסוס טענות אלה, והרשומות הרפואיות מאשפוזו של המערער לא איששו אותן. זאת ועוד, חוות דעת המומחים לא הוכיחו די הצורך קשר סיבתי בין שירותו הצבאי הקצר של המערער לבין מחלת הנפש שלו. לטענת המומחים, מצבו הנפשי הרגיש של המערער ואופיו המלחיץ של הטירונות הובילו למחלתו. עם זאת, הוועדה הדגישה כי על פי תקדימים משפטיים קודמים, קשר סיבתי בין שירות צבאי למחלה מחייב מבחנים סובייקטיביים ואובייקטיביים כאחד. מאחר שניסיונו של המערער לא נחשב חריג או ייחודי לחיים הצבאיים, אלא שגרתי, לא התקיים המבחן האובייקטיבי. לפיכך, הערעור נדחה. ההחלטה התקבלה ללא הוצאות, התיק הרפואי הוחזר למשיב, ולמערער ניתנה הזכות לערער על ההחלטה בבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום.