ע"מ 9144-12-12

תקציר

המערערים, חקלאים שספגו הפסדים כספיים עקב האינתיפאדה, קיבלו מהמשיב, גוף ממשלתי, במשך שנתיים רצופות, שכלל פיצוי בגין נזקים עקיפים. בהנחה שהמענק יימשך, החקלאים לא ניהלו רישומים המוכיחים את נזקיהם האישיים והסתמכו על התנהלות הממשלה. עם זאת, המשיב סירב לשלם את המענק עבור השנה השלישית בטענה כי הוא אינו חוקי וכי לחקלאים אין זכות לצפות להמשך התשלומים. החקלאים טענו כי הכחשתו הפתאומית של המשיב גרמה להם נזק ראייתי וכי התנהלות השנים הקודמות יצרה אינטרס הסתמכות. בית המשפט הסכים עם החקלאים, תוך שהוא מצטט תקדימים משפטיים. בית המשפט קבע כי המשיב פעל בחוסר תום לב וכי החקלאים היו מוצדקים בציפיותיהם. בנוסף, מצא בית המשפט כי המשיב גרם נזק ראייתי והעביר את נטל ההוכחה אליהם. בית המשפט דחה את החלטת הוועדה בדבר הפיצוי בגין עונת 2003/2004 והורה למשיבה לשלם לכל חקלאי את הפיצוי הנקוב בחוות הדעת של השמאי. הערעור על עונת 2004/2005 נדחה מחוסר ראיות מספיקות. שני הצדדים חויבו לשאת בהוצאותיהם המשפטיות.