ע"א 3368/05

תקציר

בית המשפט החליט לקבל את הערעור על תביעת הרשלנות של המשיב. המערערת טענה לרשלנות לפני הניתוח, במהלכו ולאחריו, וכי נגרם נזק ראייתי שהעביר את נטל ההוכחה אל המשיב. למרות שבית המשפט לא מצא כל תוקף לטענת הפגיעה באוטונומיה, הוא הסכים כי יש להעביר את נטל השכנוע אל המשיב בשל החלת סעיף 41 לפקודה, העוסק במקרים בהם חוסר ידיעתו של התובע על נסיבות האירוע שהוביל לנזק עומד בניגוד לשליטתו המלאה של הנתבע בנכס הפוגע. בית המשפט מצא כי השופט קמא החליף את שיקול דעתו בשיקול דעתו של המומחה בקבלת החלטתו, וכי חוות דעתו של המומחה אינה ברורה לגבי מהימנותן של בדיקות מסוימות. לפיכך, הגיע בית המשפט למסקנה כי האירוע מתיישב יותר עם מחדלו של המשיב לנקוט זהירות סבירה. זאת ועוד, הימנעותו של המשיב מעריכת בדיקות נוספות העומדות לרשותו, שמהימנותן מוטלת בספק, מהווה רשלנות. עוד מצא בית המשפט כי בא כוח המשיב לא טען די הצורך כי אין להעביר את נטל ההוכחה, וכי המשיב לא הוכיח היעדר רשלנות. לבסוף, קיבל בית המשפט את הקביעה כי קיים קשר סיבתי בין מעשיו של המשיב לבין נזקו של המערער, ופסק לטובת המערערת, תוך שהוא מחזיר את התיק לבית משפט קמא על מנת שיקבע את סכום הפיצויים החייבים, בצירוף הוצאות המשפט של המערערת, שנקבעו על סך 20,000 ₪ בתוספת מע"מ.