רמ"ש 34741-09-16

תקציר

מדובר בסכסוך בין שני צדדים שעברו גישור אך לא הגיעו להסכמה סופית. העותר ביקש להציג בבית המשפט מכתב מגשר כראיה המפרטת לכאורה הסכמות שנעשו במהלך הגישור בנוגע לנכס שבמחלוקת. המשיב טען כי המכתב חסוי ואין לקבלו בבית המשפט. השופטת הסכימה עם המשיב והדגישה את חשיבות השמירה על סודיות בגישור כדי לעודד משא ומתן פתוח ונטול מורא. לדברי השופט, רק את הסכם הגישור הסופי ניתן להציג בבית המשפט, וכל מסמך אחר שנוצר במהלך הגישור מוגן על ידי כללי פסילה. עוד קבעה השופטת כי הסכמת המשיב למסור את המכתב לעורך דינו הפלילי של העותר אינה מהווה ויתור על סודיות, מה גם שיחסי עורך דין-לקוח מבטיחים את חיסיון המכתב. מטרת חיסיון הגישור היא להבטיח את יעילות ההליך על ידי מתן אפשרות לצדדים לבצע פשרות וויתורים מבלי לחשוש מפגיעה במקרה של כישלון הגישור. השופטת הגיעה למסקנה כי לא ניתן להשתמש במכתב המגשר כראיה ודחתה את ערעור העותר, תוך שהיא פוסקת למשיב הוצאות ושכר טרחת עורך דין.