ע"א 70805-01-20

תקציר

פסק הדין מקבל את ערעורו של התובע, שנפגע בתאונת דרכים בעת שעבד כשליח אופנוע, על פסק דינו של בית משפט השלום בקריות. כתוצאה מהתאונה נגרמו לתובע שברים בכתפו השמאלית ובברך. המוסד לביטוח לאומי לא הכיר בתאונה כתאונת עבודה. המומחה האורתופדי העריך את נכותו של התובע בשיעור של 10% בגין כל פגיעה, ובית משפט קמא העריך אותה בשיעור של 15%. בית משפט קמא פסק לתובע פיצויים שונים, בהם 67,025 ₪ בגין אובדן השתכרות בעבר, על בסיס שכר חודשי של 4,750 ₪, ו-180,000 ₪ בגין אובדן השתכרות עתידי, וכן סכומים נוספים בגין סיוע לצד ג', הוצאות ונזק לא ממוני, תוך ניכוי 26,330 ₪ מהסכום הכולל. ערכאת הערעור קבעה כי יש להותיר את שיעור הנכות התפקודית ברמה שנקבעה על ידי בית משפט קמא, כפי שהיה מבוסס באופן סביר. עם זאת, היא התאימה את בסיס השכר להפסדי עבר לשכר מינימום של 5,300 ש"ח, ולהפסדים עתידיים ל-7,000 ש"ח, בשל הוותק המקצועי הנמוך של התובע אך פוטנציאל השתכרות גבוה מוכח. עוד קבע בית המשפט כי אין לקבוע הפסד השתכרות עתידי באופן גלובלי, וחישב אותו אקטוארית, וכתוצאה מכך הוגדל הפיצוי בגין רכיב זה בסך 263,057 שקל. זאת ועוד, ערכאת הערעור ביטלה את ההשתתפות העצמית בסך 26,330 ₪ שבית משפט קמא החיל, שכן המשיב לא הוכיח כי המערערת הייתה מודעת או הסכימה לתניה זו בחוזה הביטוח. כתוצאה מכך, סך הפיצויים שנפסקו למערערת עמד על 441,767 ₪. יתר החלטותיו של בית משפט קמא, שלא הוגש עליהן ערעור או שלא הוגש עליהן ערעור מוצלח, נותרו על כנן. המשיב חויב לשלם את ההפרש בפיצוי, בסך 109,387 ₪, בצירוף שכר טרחת התובע, בתוך 30 יום.