עפ"ג 9172-04-16

תקציר

הערעור, שהוגש על ידי מדינת ישראל, מערער על החלטת בית משפט השלום בחיפה שלא להרשיע משיב בציד חיות בר מוגנות ללא רישיון ובהחזקת חיית בר. למשיב, שהודה בעובדות כתב האישום, ניתן במקום זאת צו בית משפט המחייב אותו לבצע 180 שעות עבודות שירות. שירות המבחן המליץ לבית משפט קמא על דרך פעולה זו, תוך ציון עברו הפלילי הנקי של המשיב, קבלת האחריות ונסיבות אישיות קשות. המדינה טענה כי האינטרס הציבורי בהרשעת עבריינים כאלה הוא ראשון במעלה, במיוחד נוכח הסיכונים הנוכחיים לבעלי חיים, וכי המשיב אינו עומד בקריטריונים החריגים למניעת הרשעה. עוד נטען, כי חששותיו של המשיב מפני פגיעה תעסוקתית אינם מבוססים וכי עקרון הענישה האחידה מחייב את הרשעתו של המשיב, במיוחד בהשוואה לנאשם אחר באותו מקרה. עם זאת, שופטי הערעור, לאחר שיקול דעת מעמיק, אישרו את החלטת בית המשפט קמא. הם הכירו בחריגות שבהימנעות מהרשעה, אך שוכנעו כי נסיבותיו הספציפיות של המשיב, לרבות תסקיר המבחן החיובי שלו, מצבו האישי הקשה והסיכוי לאבד את מקום עבודתו עם הרשעתו, מצדיקות תוצאה זו. עוד הדגישו השופטים כי עקרון הענישה האחידה אינו מוחלט ועליו להיכנע לעקרונות חשובים אחרים, במקרה זה, אינטרס השיקום ונסיבותיו האישיות של המשיב. אשר על כן, הערעור נדחה, ופסק דינו של בית משפט קמא נותר בעינו.