המ"ש 5679-02-26

תקציר

**ניתוח משפטי: בקשה להארכת מועד להישפט (מ"ש 5679-02-26 קלפהולץ נ' מדינת ישראל ואח')** **מבוא** החלטה זו של בית משפט השלום לתעבורה בירושלים, בפני כבוד השופטת, סגנית הנשיא שרית זוכוביצקי-אורי, עוסקת בבקשה להארכת מועד להישפט בגין עבירת מהירות. המבקש, אליהו קלפהולץ, טוען כי לא קיבל את הדו"ח, כי הרכב היה בשימוש נהג אחר, וכי קיימים ליקויים בדו"ח עצמו. בית המשפט נדרש לבחון האם מתקיימים התנאים המצדיקים הארכת מועד להישפט, תוך התייחסות להלכות משפטיות רלוונטיות. **טענות המבקש** המבקש העלה מספר טענות מרכזיות: 1. **אי קבלת הדו"ח:** טענה מרכזית היא כי לא קיבל את הדו"ח לידיו, וכי הודעה על דבר הדואר חזרה עם הציון "לא נדרש" בשל בעיות בחלוקת דואר באזור מגוריו. הוא טוען שגילה על הקנס במקרה ושילם אותו מתוך חשש להליכי גבייה. 2. **"אחר נהג ברכב":** המבקש טוען כי לא הוא נהג ברכב בעת ביצוע העבירה, אלא מר יחיאל יהושע, וצירף תצהיר לכך. הוא טוען כי הדו"ח הוסב על שמו על ידי חברת הליסינג ללא ידיעתו. 3. **ליקויים בדו"ח:** נטענו פגמים בדו"ח, כגון אי-ציון פרטי מפעיל המכשיר, סוג מכשיר המדידה, אסמכתת כיול, איכות צילום ירודה, ואי-רישום תנאי הדרך והסביבה. 4. **עיוות דין:** המבקש טוען כי אי-קבלת הבקשה תגרום לו לרישום נקודות עקב עבירה שלא ביצע, דבר שיהווה עיוות דין. **טענות המשיבה** המשיבה טוענת כי לאור תשלום הקנס, אין מקום לאפשר הארכת מועד להישפט. **דיון והכרעה** בית המשפט בחן את טענות הצדדים לאור הוראות החוק והפסיקה. **1. תשלום הקנס והשלכותיו:** * **סעיף 229(ח) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982 (להלן: "החסד"פ"):** סעיף זה קובע כי אדם ששילם את הקנס רואים אותו כאילו הודה באשמה, הורשע ונשא את עונשו. * **הלכת פלדמן (רע"פ 2937/17):** בית המשפט העליון קבע כי מששולם הקנס, רואים את הנאשם כמי שהודה באשמה, ואין לנדרש לבחון את נסיבות התשלום. * **הלכת מילר (רע"פ 641/19):** נקבע כי תשלום הקנס הוא דרך פעולה חלופית להגשת בקשה להישפט, ומגבלות הזמנים להגשת בקשה כזו אינן חלות עוד. * **החלטת בית המשפט:** לנוכח תשלום הקנס ביום 07.08.2025, קבע בית המשפט כי המבקש רואים אותו כמי שהודה באשמה, הורשע ונשא את עונשו. שני החריגים הקבועים בסעיף 229(ח) לחסד"פ, שלא חלים במקרה זה, לא אפשרו שינוי בהלכה זו. **2. הגשת בקשה באיחור מסיבות שאינן תלויות במבקש:** * **תקנה 44א לתקנות סדר הדין הפלילי, תשל"ד-1974:** תקנה זו קובעת חזקת מסירה בדואר רשום בעבירות קנס, לפיה ההודעה נחשבת כאילו הומצאה כדין גם ללא חתימה, אם חלפו 15 יום מיום שליחתה, אלא אם הנמען מוכיח שלא קיבל אותה מסיבות שאינן תלויות בו. * **הלכה פסיקתית (עפ"ת (ב"ש) 47513-02-17 בולנדי, עפ"ת 67571-03-18 אפשטיין, רע"פ 106/15):** נקבע כי גם בהיעדר אישור מסירה, שליחת דואר רשום כדין יוצרת חזקת הגעה. * **ניתוח בית המשפט:** בית המשפט דחה את טענת המבקש בדבר אי-קבלת הדו"ח. ראשית, תשלום הקנס כמעט חודש לפני המועד האחרון להישפט סתר את הטענה לחוסר ידיעה. שנית, אישור המסירה הראה כי הדואר חזר בציון "לא נדרש", מה שמבסס חזקת מסירה. המבקש לא עמד בנטל להפריך חזקה זו, ועל כן נקבע כי ההודעה הומצאה כדין. **3. חשש לעיוות דין - עילת "אחר נהג ברכב":** * **הלכה מנחה (רע"פ 7709/13 שמעון סאסי, רע"פ 7018/14 מיכאל טיטלבאום):** בית המשפט העליון קבע באופן עקבי כי טענת "אחר נהג ברכב" אינה מבססת חשש לעיוות דין כלפי בעל הרכב, ואינה מהווה "נימוק מיוחד" להארכת מועד להישפט. * **פסיקה נוספת (עפ"ת 42642-12-17 שאול שלום ואחרים):** גם בתי משפט מחוזיים קבעו כי טענה זו אינה מבססת חשש לעיוות דין. * **החלטת בית המשפט:** בית המשפט דחה את טענת המבקש בדבר "אחר נהג ברכב", תוך שהוא מציין כי הלכה זו עקבית בפסיקה, גם כאשר קיימת תשתית ראייתית מוצקה לכך שמישהו אחר נהג ברכב. לפיכך, לא נמצא כי ייגרם למבקש עיוות דין במובן זה. **4. חשש לעיוות דין - ליקויים בדו"ח:** * **דרישת ההוכחה:** בית המשפט קבע כי טענות בדבר ליקויים בדו"ח מצריכות תשתית ראייתית בעלת משקל המצביעה על פוטנציאל ממשי לשינוי התוצאה. * **החלטת בית המשפט:** בית המשפט בחן את הכשלים הנטענים בדו"ח ולא מצא בהם כדי לבסס חשש ממשי לעיוות דין. המבקש לא הציג ראיות התומכות בטענותיו באופן המצדיק את קבלת הבקשה. **5. רישום נקודות ואמצעי תיקון:** * **הלכת פראנק (עפ"ת 21114-07-19):** נקבע כי ניקוד שנרשם על ידי רשות הרישוי אינו עונש אלא אמצעי תיקון, ואינו מצדיק הארכת מועד להישפט כשלעצמו. * **החלטת בית המשפט:** בית המשפט אימץ הלכה זו וקבע כי רישום נקודות אינו מהווה עיוות דין המצדיק קבלת הבקשה. **6. שיהוי בהגשת הבקשה:** * **החלטת בית המשפט:** בית המשפט ציין כי הבקשה הוגשה בשיהוי ניכר של למעלה מחצי שנה מיום תשלום הקנס, ללא הסבר מספק, ודי בכך כדי לדחות את הבקשה מכוח עקרון סופיות הדיון. **סיכום והלכות מרכזיות** החלטה זו מדגישה מספר עקרונות ופסיקות מנחות בדיני תעבורה: * **תשלום קנס כהודאה באשמה:** תשלום הקנס מהווה הודאה באשמה, והלכת פלדמן והלכת מילר מחזקות את העובדה שלא ניתן לחזור מהודאה זו ולהגיש בקשה להישפט, אלא במקרים חריגים מאוד (החריגים בסעיף 229(ח) לחסד"פ). * **חזקת מסירה בדואר רשום:** קיימת חזקת מסירה יעילה, והנטל להוכחת אי-קבלת דבר הדואר מסיבות שאינן תלויות בנמען הוא כבד, ונדרשות ראיות ממשיות להוכחתו. * **עילת "אחר נהג ברכב":** זוהי עילה שאינה מוכרת ככשלעצמה כעילה להארכת מועד להישפט או כבסיס לחשש לעיוות דין. * **שיהוי:** הגשת בקשות בשיהוי ניכר, ללא הצדקה מספקת, עלולה להוביל לדחייתן מכוח עקרון סופיות הדיון. * **הצדקת טענות:** טענות בדבר ליקויים בדו"ח או חשש לעיוות דין מצריכות ביסוס ראייתי מוצק, ולא ניתן להסתפק בטענות בעלמא. **מסקנה:** בית המשפט דחה את הבקשה להארכת מועד להישפט, מכיוון שהמבקש שילם את הקנס, ולכן רואים אותו כמי שהודה באשמה. בנוסף, המבקש לא הוכיח כנדרש כי לא קיבל את הדו"ח מסיבות שאינן תלויות בו, וטענת "אחר נהג ברכב" אינה מהווה בסיס מוצק לחשש לעיוות דין. גם הליקויים הנטענים בדו"ח לא בוססו חשש ממשי לעיוות דין, והוגש שיהוי ניכר בהגשת הבקשה.