ע"א 6550/20

תקציר

שני ערעורים מאוחדים אלה מערערים על גובה הפיצויים שנפסקו על ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מכוח חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975. הערעורים עוסקים בעיקר בארבעה נושאים: קביעת שכרו של המנוח, שכר האלמנה, הפיצוי בגין אובדן שירותי האב והבעל וניכוי דמי שיקום מהפסיקה. המערערים הם הוריו, אלמנתו וילדיו של המנוח, שנהרג בתאונת דרכים בשנת 2016; המשיב חייב בתשלום פיצויים. בית הדין דחה את טענות המערערים כי המנוח יעבוד כחשמלאי עצמאי, ובמקום זאת קבע את שכרו על סמך עברו התעסוקתי בפועל. בית המשפט גם קבע את שכרה של האלמנה בהתבסס על נסיבותיה האישיות ודחה את הטענות לפיצוי מוגדל בגין אובדן שירותי האב והבעל, במיוחד נוכח היעדר ראיות לחוסר יכולתה של האלמנה להינשא מחדש בעתיד. בנוסף, אישר בית המשפט את ניכוי דמי השיקום מהפסיקה, בהתאם לכלל לפיו יש לנכות תגמולים הנובעים מעוולה. ככלל, הגיע בית המשפט למסקנה כי הסכומים שנפסקו על ידי בית המשפט המחוזי היו סבירים ומקובלים, ולפיכך דחה את הערעורים מבלי לפסוק הוצאות למי מהצדדים. פסק דין זה מחזק את התערבותה החסכנית של ערכאת הערעור באומדני הנזק ומדגיש את מעוף הציפור לגבי סך הפיצויים שנפסקו.