ער"מ 49458-01-16

תקציר

פסק הדין מתאר דחיית ערעור בשל הגשתו באיחור, חודש לאחר המועד האחרון. על פי סעיפים 199 ו-200 לחוק סדר הדין הפלילי, המועד האחרון להגשת ערעור הוא 45 יום מיום מתן פסק הדין למערערים. הקוד גם קובע כי ימי ההפסקה נספרים לקראת המועד האחרון. המערערים טענו כי יש לפטור את ערעורם ממועד זה, תוך ציון טעות אנוש כגורם לעיכוב. עם זאת, השופטים טוענים מנגד כי הטעות בדבר המועד האחרון אינה מוצדקת, מה גם שהמערערים מיוצגים על ידי עורך דין, והדין ברור לעניין מועדים בהליך הפלילי. יתר על כן, השופטים קובעים כי אין סיבה מהותית דיה להאמין כי הארכת המועד תזכה על סמך סיכויי הצלחת הערעור. המערערים לא הצליחו להוכיח כי הרשעתם תגרום לאובדן מקום עבודתם, והמכתבים ממעסיקיהם לא היו קונקרטיים דיים כדי להתייחס לעבירות הנדונות. השופטים גם מפריכים את טענות המערערים כי לעניינם "חשיבות ציבורית" וכי החלטת בית המשפט המחוזי שלא לאמץ את המלצת שירות המבחן מגדילה את סיכויי הצלחת הערעור. גם ההשפעה המרתיעה של הרשעה פלילית והשלכותיה על העסקת עובדים זרים ללא היתר נחשבה לגורם חשוב. לפיכך, נוכח השיהוי המשמעותי, היעדר הצדקה משכנעת והסיכוי המזערי להצלחת הערעור, מסכימים השופטים עם החלטת הרשם לדחות את הערעור המאוחר.