ד"מ 40021-04-22

תקציר

התובע, עובד הנתבעת, הגיש תביעה כנגד הנתבעת בגין הטבות תעסוקה שונות, לרבות הפרשות לפנסיה, ימי חופשה, דמי הבראה, דמי חגים ופיצויים לפי חוק הגנת השכר בגין אי יידוע העובד. הנתבעת טענה כי התובעת הועסקה בחברת כוח אדם, אופוס, במשך תשעת החודשים הראשונים, ולכן אין היא צריכה להיות אחראית לתשלומים כלשהם לפני תום תקופה זו. השופטת הסכימה כי התובעת הועסקה על ידי אופוס בתקופה זו וכי הדין הרלוונטי לתקופה זו הוא חוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם. עוד קבעה השופטת כי אין להטיל על הנתבעת אחריות לזכויות או תשלומים כלשהם לפני ינואר 2020, אז החלה התובעת לעבוד אצלה ישירות. בגין תקופת ההעסקה אצל הנתבעת פסק השופט לתובע 796 ש"ח הפרשות לפנסיה ופיצויי פיטורים, וכן 5,712 ש"ח בגין פדיון ימי חופשה. השופט דחה את התביעה לדמי הבראה מאחר והתובע כבר קיבל את הקצבה הנכונה. עוד קבעה השופטת כי הנתבעת שילמה את דמי החופשה הנכונים ודחתה את תביעת התובעת לפיצוי לפי חוק הגנת השכר, אשר התייחסה לתקלה טכנית בהנהלת החשבונות שתוקנה במהירות. לבסוף, דחתה השופטת את טענת הקיזוז של הנתבעת, שהתבססה על הטענה כי התובעת התפטרה ללא הודעה מוקדמת, שכן הנתבעת לא ניכתה דמי הודעה מוקדמת מחשבונה הסופי של התובעת. הנתבע חויב לשלם לתובע סך של 6,508 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה. לתובע נפסקו הוצאות בסך 1,500 ₪ מהנתבעת.