עפ"ס 28458-10-11

תקציר

פסק הדין נסוב סביב בקשת האגודה לפסול נציב בשל מה שנתפס כ"דעה קדומה שלילית" של בית משפט אזורי בהליך זמני. ההתאחדות סברה כי ההחלטה הקודמת של בית המשפט הפגינה הטיה, ובכך פגעה במראית פני הצדק. בתגובה דחה בית המשפט המחוזי, בראשות השופטת מיכל נעים דיבנר, את בקשת הפסילה ב-4 באוקטובר 2011. השופט טען כי תלונת ההתאחדות נבעה מחוסר שביעות רצון מההחלטה ולא מהוכחה ממשית לדעה קדומה. השופט הדגיש כי הכרעות שיפוטיות צריכות להתבסס על הערכה חסרת פניות של ראיות, ללא קשר לפסיקות העבר. יתר על כן, יש לטפל באי שביעות רצון באמצעות ערעורים, ולא באמצעות בקשות פסילה. בהמשך לכך, ערעור ההתאחדות על פסילה זו חזר על חששותיה וביקש להתנתק מהערעור על החלטת הביניים הקודמת. עם זאת, גם הערעור נדחה. השופטת הנשיאה, נילי ארד, הדגישה כי אין יסוד אובייקטיבי לחשד למשוא פנים, וציטטה פסיקה התומכת בתפיסה כי החלטות פרוצדורליות אינן מצדיקות בדרך כלל פסילה. הנשיאה הדגישה כי התרשמות מהליכים קודמים אינה שקולה להטיה קבועה, ויש לדון בעניינים באמצעות ערעורים מתאימים ולא באמצעות בקשת פסילה. בסופו של דבר, הערעור נדחה ללא הוצאות נוספות, מה שמדגיש את החשיבות של טיפול באי שביעות רצון שיפוטית באמצעות הליכים משפטיים מבוססים.