תפ"ח 1002/02

תקציר

הנאשם, יבגני בן מרסל בירמן, הואשם בשני סעיפים: תקיפה ורצח. ההאשמות נבעו ממותו של אולג קולפנקו, שהותקף לכאורה על ידי בירמן במספר הזדמנויות שהובילו למותו. בירמן והמנוח היו חסרי בית ושתו יחד לעתים קרובות. על פי כתב האישום, בירמן תקף את קולפנקו במהלך משחק קלפים, ובהמשך אותו לילה נקלעו השניים לוויכוח על וודקה שהגיע לשיאו בכך שבירמן היכה את המנוח בראשו באמצעות בקבוק. עניינה של התביעה הסתמך במידה רבה על הודאתו של בירמן, שהייתה לגיטימית ואינה שנויה במחלוקת, אך השופטים הגיעו למסקנה כי היא חסרה אמינות ופרטים והושפעה מתנאי הלחץ של החקירה. יתר על כן, ההודאה סותרת ראיות אחרות, לרבות עדותו של העד תימור קיפשידזה, שטען כי בירמן סיפר לו על ריב עם המנוח. השופטים קבעו כי התביעה לא הצליחה להוכיח מעבר לספק סביר כי מעשיו של בירמן גרמו למותו של קולפנקו, במיוחד בהתחשב בטענותיו על שלושה תוקפים אלמונים, שהשופטים התקשו לדחות לחלוטין. לפיכך זוכה בירמן מאשמת הרצח מחמת הספק הסביר והורשע רק בסעיף התקיפה, שבו הודה בבית המשפט. הודאה זו נחשבה אמינה יותר, שכן היא ניתנה בנסיבות פחות לחוצות. השופטים הדגישו כי ההודאה לבדה אינה מהווה עילה מספקת להרשעה ברצח, וכי חסרות ראיות נוספות. בעקבות זאת הורשע בירמן בתקיפה לפי סעיף 379 לחוק העונשין, תשל"ז-1977, ביחס לאישום הראשון, וזוכה מהאישום השני ברצח.