ס"ע 4691-06-20

תקציר

פסק דין זה דן בתביעת התובעת כנגד ארבעה נתבעים – יתכן בני משפחה – בגין שכר שלא שולם ופיצויי פיטורים בעקבות פטירת מטופל שהתובע היה מטפל בו. השאלה המרכזית היא זהות מעסיקו של התובע, הנבחנת באופן מהותי בהקשר של ענף הסיעוד. בית המשפט מוצא כי הנתבע מס' 2, ככל הנראה ילדו של המטופל, הוא מעסיק משותף לצד המטופל. זאת, בשל מעורבותו הענפה בהעסקתה של התובעת, לרבות חתימה על חוזה העבודה, קביעת תנאי העסקה, מתן הוראות לתובעת ותשלום שכרה – לעיתים קרובות מכיסו הפרטי – וכן הודאתו כי הוא המעסיק. עוד מציין בית הדין כי הנתבעת מס' 2 חלקה את ההחלטות עם הנתבעים 1 ו-3, שהם גם יורשים, אם כי שני האחרונים לא היו מעורבים באופן משמעותי בהעסקה. התובעת זכאית לתשלומים שונים מהנתבעת מס' 2 – שכר עבור חודש דצמבר 2019 ועד למועד פטירת החולה, דמי הודעה מוקדמת, דמי פדיון חופשה, דמי הבראה, פיצויי מעסיק ופיצויי פיטורים – בניכוי סכומים שכבר התקבלו, לרבות ניכוי של 11,500 ₪. בית המשפט אף מורה לנתבעים לשלם את הוצאות התובע. התביעה מתקבלת בחלקה, ועל הנתבעים לשלם לתובע את יתרת הסכום, בתוספת ריבית והצמדה ממועד סיום ההעסקה ועד למועד התשלום בפועל.