ו"ע 275/05

תקציר

הערעור מתייחס להחלטת פקיד תגמולים הדוחה תביעה לקצבת נכות לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט-1959 משני טעמים: "ברירת הזכויות" של המערער ותקופת ההתיישנות. המערער, שסבל ממחלת נפש, תבע לראשונה קצבאות מהמוסד לביטוח לאומי והוכר כבעל 50% נכות יציבה בחודש אוקטובר 2000. לטענתו, הוא אינו מסוגל נפשית לבחור בין הקצבאות שקיבל מהמוסד לביטוח לאומי לבין אלה הניתנות לו מקצין התגמולים. עם זאת, בית המשפט מצא כי לא היו ראיות למחלת נפש קשה או לחוסר מודעות וכשירות נפשית מוחלטים בתקופה הרלוונטית, ולפיכך אישר את החלטת פקיד התגמולים כי המערערת מימשה "ברירת זכויות". זאת ועוד, בית המשפט הסכים כי תביעתו של המערער התיישנה, שכן הוגשה שמונה שנים לאחר שחרורו מהשירות הצבאי, ואין כל ראיה ל"חבלה רשומה" כנדרש בחוק. המונח "חבלה רשומה" מתייחס לאירוע המתועד ברישומי הצבא או המדינה וגרם לנכות. במקרה דנן, היה רק מסמך אחד משירותו הצבאי של המערער שהזכיר את מצבו הנפשי, אך הוא לא ייחס את מחלתו לשירותו הצבאי ולא היה בו די כדי להוות חבלה רשומה. לפיכך, הערעור נדחה.