ת"א 2307/04

תקציר

פסק הדין סובב סביב עסקת נדל"ן מורכבת בה מעורבים מספר גורמים, תנאי השעיה ושורה של הסכמים ומשא ומתן. למעשה, התובעות, חברות הבנייה, ביקשו להשיב תשלומים כספיים ששולמו לשלום קאהא ז"ל במסגרת חוזה קומבינציה למכירת קרקעות. חוזה זה הותנה בהתקיימותם של תנאי השעיה, לרבות קבלת פטור ממכרז ואישור מינהל מקרקעי ישראל (תעש) לחוזה פיתוח. אף שהתקיימו חלק מהתנאים, חוזה הפיתוח עם תעש לא נחתם בשל משא ומתן ממושך וחילוקי דעות בסופו של דבר. כתוצאה מכך, התובעים דרשו את השבת תשלומיהם מיורשיו של קאהא, בטענה שהחוזה בטל. הנתבעים, לעומת זאת, טענו כי החוזה תקף וכי קאהא ויורשיו מילאו את התחייבויותיהם. לטענתם, האחריות לכישלון החוזה מוטלת על התובעים, שלא הצדיקו את סירובם לחתום על חוזה הפיתוח. בנוסף, הנתבעים תבעו פיצוי בגין הפרת החוזה על ידי התובעים. השופטת בחנה בקפידה את תנאי החוזה, את המשא ומתן ואת הדינים הרלוונטיים. הם הגיעו למסקנה כי תנאי ההתליה של החוזה לא התקיימו וכי אי החתימה על חוזה הפיתוח הפכה את חוזה הקומבינציה לבטל. לפיכך, על עזבונו של קאהא להשיב לתובעים את תשלומי התובעים בתוספת הצמדה וריבית. עם זאת, השופט מצא גם כי התובעים הפרו את החוזה בכך שסירבו לחתום על חוזה הפיתוח ללא הצדקה. לפיכך, הנתבעים היו זכאים לפיצוי. על פי חוק החוזים (תרופות), הנתבעים יכלו לקבל 150,000 דולר כפיצוי מוסכם, שהם בסך 452,850 $ עם הצמדה. סכום זה יקוזז כנגד ההחזר המגיע לתובעים. כמו כן, הדגישה השופטת כי חבות היורשים מוגבלת לנכסים בעיזבון עד לחלוקתו. הצדדים הונחו להגיש פסק דין מוסכם, ואם לא יצלח, יציע כל צד את פסק דינו. השופט גם בחר שלא לפסוק הוצאות, לאור פסק הדין המורכב. פסק דין זה ניתן בהיעדרם של הצדדים והיה אמור להינתן ביום 27.12.2009.