רע"מ 15971-10-14

תקציר

פסק הדין דן בחוקיות ההחלטה לגרש עובד זר מישראל לאחר שנמצא אשם בציד חיות בר, המהווה עבירה על חוק צער חיות בר. בית המשפט דוחה את הערעור על ההחלטה לגרש את המבקש, וקובע כי לרשות המינהלית היה יסוד סביר להחלטתה, וכי ההליך שננקט היה ראוי וסביר. המבקש, עובד זר מתאילנד, הודה כי צד חיות בר ארבע פעמים ואף הוביל פקחים למקום בו הציב מלכודות. בית המשפט מוצא כי הראיות נגד המבקש היו מספיקות ומהימנות, וכי הרשויות פעלו כראוי בהסתמך על ראיות אלה. עוד צוין כי למבקש נודע על ההשלכות של הפרת החוק טרם הגעתו לישראל. כמו כן, פסק הדין דן בחובת הפרסום של הנחיות מינהליות. בית המשפט קובע כי יש להעמיד את ההליך המשותף לטיפול בהפרות של חוקי שמירת הטבע לעיון הציבור, כמתחייב מחוק חופש המידע. היא מורה לרשות הרלוונטית להנגיש את ההליך במשרדה הראשי, ואולי גם במקומות נגישים אחרים או באינטרנט. בית המשפט בוחן גם את סבירות ההליך עצמו ומוצא אותו מוצדק, בהתחשב בחומרת העבירות והשפעתן על חיות הבר. בנוסף, פסק הדין מתייחס לטענת המבקש כי היה מקבל עונש קל יותר אילו הוגש נגדו כתב אישום. בית המשפט מציין כי טענה זו אינה נתמכת, ומדגיש כי עבירות ציד מסתיימות פעמים רבות בעונשי מאסר או מאסר על תנאי, וכי הסנקציה של ביטול אשרות שהייה וגירוש נתונה לשיקול דעתה של הרשות. ככלל, בית המשפט אינו מוצא עילה להתערב בהחלטה לגרש את המבקש, ומורה לו לכסות את הוצאותיו של המשיב, בהתחשב באי יכולתו לעבוד עקב מעצרו. המבקש היה צפוי לחזור למולדתו, אך פסק הדין אינו מפרט אם הדבר נאכף.