בש"פ 3453/05

תקציר

בתיק הערעור נגד מדינת ישראל ערער המערער על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת, שהפכה את פסק דינו הקודם של בית משפט השלום לשחרורו למעצר בית. המערער, שהואשם בשורה של עבירות פריצה, טען כי אין די ראיות לכאורה למעצרו. למרות ההאשמות נגדו שמקורן לכאורה במקור בלתי מהימן, מצא בית המשפט המחוזי די ראיות מאמתות, לרבות פרטים נסיבתיים והיסטוריה פלילית ידועה, כדי להצדיק את המשך מעצרו. בתי המשפט הדגישו את חומרתן של עבירות רכוש ואת השפעתן על הסדר החברתי, והכירו בכך שעבירות חוזרות ומאורגנות, כגון אלה שבוצעו לכאורה על ידי המערער, יכולות להיות זכאיות למעצר כדי להבטיח את שלום הציבור. ההחלטה שיקפה גם את ספקנותו של בית המשפט באשר ליעילותו של הפיקוח המשפחתי כחלופת מעצר, נוכח התנהגותו העבריינית המתמשכת של המערער, והדבר מצביע על כך שצעדים אלה עשויים שלא למתן במידה מספקת את הסיכון הנשקף ממנו. בסופו של דבר, הערעור נדחה, מה שחיזק את חשיבות השמירה על ביטחון הציבור מפני עבריינים חוזרים ואת חוסר ההתאמה של חלופות זמינות להפחתת איומים פוטנציאליים.