עת"מ 28140-04-22

תקציר

השופט החליט לדחות את העתירה על סמך מספר גורמים. ראשית, הם סברו כי ההיבט המרכזי של מקרה זה הוא "פרופורציות" – שביל האופניים המדובר היה ברוחב של 3.5 מטרים בלבד והשוואתו לכבישים מהירים או אצטדיונים גדולים כפי שעשו העותרים אינה ראויה. השופט הזכיר גם את השיהוי בהגשת העתירה ואת התנהלותם המפוקפקת של העותרים, וציין כי חלקם ניסו לעצור את הפרויקט באמצעות עתירה קודמת בשנת 2020, שלא צלחה. כמו כן, הדגישה השופטת את האינטרס הציבורי בסלילת שביל האופניים ואת הכספים המשמעותיים שכבר הושקעו בו. הם ציינו כי קבלת העתירה תגרום לבזבוז כספי ציבור ותפגע במשתמשי השביל וברשויות מקומיות אחרות. לגופו של עניין, קבע השופט כי תכנית מ/1 אינה משפיעה על הקרקע שמחוץ לתחומה ולכן ניתן לסלול את שביל האופניים על פי התוכניות התקפות (253 ו-210) ללא צורך בתכניות מפורטות, טיהור קרקע או היתרי בנייה. הם פירשו את התוכניות כמכילות פירוט מספיק לסלילת השביל וקבעו כי דרישת פירוט נוסף תהיה בלתי סבירה. השופט דחה גם את טענות העותרים בדבר הצורך בסקר קרקע ושיקולים סביבתיים. בנוסף, השופט לא מצא כל הצדקה לטענות העותרים בדבר הצורך באישור הוועדה המחוזית וקיבל את הסברי המשיבים בעניין זה. משכך, החליט השופט לדחות את העתירה והורה לעותרים לשאת בהוצאות המשפט של המשיבים.