עפ"ת 5478-10-10

תקציר

המדינה ערערה על זיכויו של משיב שהואשם בעבירה של נהיגה מעל המהירות המותרת. התיק הובא בפני בית משפט השלום לתעבורה בחיפה, שם הודה המשיב בעובדות כתב האישום אך טען כי מכשיר המדידה (המל"ל) לא כויל על פי החוק, ולכן העובדות אינן מהוות עבירה. בית המשפט לתעבורה זיכה את המשיב, בקובעו כי המערערת לא הוכיחה כי המכשיר כויל כראוי, וללא הוכחה כאמור לא ניתן היה להסתמך על המדידה. המערער טען כי המכשיר אמין וכי המשטרה פעלה על פי נהלי ההפעלה התקינים. עוד טען המערער כי המשיב הודה בעובדות כתב האישום ועל כן היה מקום להרשיעו ללא דיון נוסף. עם זאת, המערער חזר בו מטענה זו במהלך הדיון בערעור. בא כוח המשיב טען כי פסק דינו של בית המשפט לתעבורה מוצדק וצריך לעמוד. לאחר בחינת התיק, החליטה ערכאת הערעור לקבל את הערעור ולהרשיע את המשיב בעבירה. בית המשפט קבע כי התערבותו במקרה זה מוצדקת בשל טעות במסקנות בית המשפט לתעבורה בנוגע לכיול המכשיר. על פי פסקי דין קודמים, כדי להרשיע נאשם במהירות מופרזת, על התביעה להוכיח כי מכשיר המדידה היה מדויק, הופעל על ידי מפעיל מיומן, וכי המפעיל פעל לפי הכללים הבסיסיים. ערכאת הערעור קבעה כי אין צורך בבדיקה תקופתית של המכשיר וכי התביעה עמדה בתנאי ההרשעה בכך שהציגה ראיות שאינן מעורערות לכך שהמל"ל הופעל על ידי מפעיל מיומן וכי המדידה בוצעה בהתאם להוראות היצרן. יתר על כן, המשיב לא הביא כל ראיה לסתור את מהימנות המכשיר או המדידה. לפיכך, קיבל בית המשפט לערעורים את הערעור, הרשיע את המשיב בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום, והחזיר את התיק לבית המשפט לתעבורה לצורך מתן גזר הדין.