בג"צ 836/19

תקציר

המשיב טוען כי יש לדחות את העתירה משום שקיים סעד חלופי העומד לרשות העותרת לפי סעיף 154 לפקודת המכס, החל על מסי יבוא. סעד זה הוכר על ידי בית המשפט כאופציה תקפה, לרבות לערעור על חוקיותם של מסי יבוא, וההליכים האזרחיים של העותרת בנושא זה מתנהלים כיום בבתי משפט אחרים. המשיב מדגיש כי העתירה הוגשה כ-15 חודשים לאחר מועד תשלום המס, הרבה מעבר למגבלת שלושת החודשים לפי סעיף 154(ב). עוד מציין המשיב כי המבקשת הגישה בעבר עתירה מנהלית ובקשה לאישור תובענה ייצוגית באותו עניין, ועתירה דומה נוספת שהגיש בא כוח העותר נדחתה. זאת ועוד, המשיב טוען כי העתירה הנוכחית אינה מספיקה לבחינת הסעדים המבוקשים האחרים ויש לדחות אותה על יסוד עילה זו בלבד. המשיב טוען כי טענות העותר בדבר השימוש בסעיף 40 לפקודת הנמלים וביטול צו תעריף המכס ומס קניה שלובות בטענותיו בדבר מסי יבוא, והוא לא מיצה את ההליכים בעניין סעדים אלה. יתר על כן, המשיב טוען כי טענות העותר לגבי סעדים אלה נעדרות פירוט עובדתי ומשפטי מספק. עוד מדגיש המשיב כי בא כוח העותר לא הזכיר עתירה רלוונטית קודמת, אשר נדחתה. לגופו של עניין, מסכים בית המשפט עם המשיב כי סעיף 154 לפקודת המכס נותן סעד הולם לטענות העותרת בעניין מסי יבוא, והיה מקום לנקוט בדרך זו. אשר לסעדים האחרים, מקבל בית המשפט את טענת המשיב כי טענות העותר אינן מבוססות דיאן וכי הוא לא מיצה את ההליכים הנדרשים. בית המשפט מגיע למסקנה כי יש לדחות את העתירה על הסף בשל קיומם של סעדים חלופיים ואי עמידתה של העותרת בהליכים הנדרשים. העותר חויב בהוצאות המשיב, בסך 3,500 ₪.