ע"פ 2/48

תקציר

פסק הדין בעניין מוחמד עבד אל-לוג' נ' היועץ המשפטי לממשלה עסק בערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי בחיפה, שמצא את לוג' אשם בהריגה לפי סעיפים 212 ו-213 לפקודת החוק הפלילי, 1936, וגזר עליו עשר שנות מאסר. הטענות העיקריות שהועלו בערעור נגעו לקבילותה של הודאה שמסר המערער, למשקל הראיות שהוצגו במשפט ולחומרת העונש. באשר להודאה טענה ההגנה כי היא הושגה באמצעות לחץ וסחיטה על ידי המשטרה ויש לפסול אותה מראיות. עם זאת, בית המשפט קבע כי ההודאה ניתנה מרצון וללא כפייה, ולכן היא קבילה. בסוגיית הראיות טען המערער כי התביעה לא הצליחה להוכיח די הצורך היעדר הגנה עצמית או תאונה כהצדקה להריגה. בית המשפט, תוך יישום העיקרון מ Woolmington v. מנהל התביעה הציבורית, קבע כי על התביעה להוכיח אכן את היעדר ההצדקות הללו. עם זאת, לאחר בחינת חומר הראיות, קבע בית המשפט כי ההריגה לא הייתה מעשה של הגנה עצמית. לבסוף, בית המשפט לא מצא עילה להקל בעונש, במיוחד בהתחשב באופי החמור של העבירה. משכך, הערעור נדחה, וההרשעה וגזר הדין המקוריים אושרו. פסק הדין דן בהרחבה בקבילות הודאות ובחלוקת נטל ההוכחה במקרים של הגנה עצמית, תוך מתן תובנות על מערכת המשפט בתקופת המנדט הבריטי בארץ ישראל.