ע"א 7934/20

תקציר

הערעור מתייחס ליבוא משקאות קלים המסומנים בסימן המסחר "שוופס" מאוקראינה לישראל, ללא הסכמת בעלת סימן המסחר הישראלי, חברת יפאורה. בית המשפט קמא קבע כי יבוא כזה אינו מהווה הפרת סימן מסחר והוא מותר. רוב השופטים, השופט שטיין והשופטת אלרון, קיבלו את הערעור וקבעו כי ייבוא משקאות אלה ללא הסכמת יפאורה אסור. הם קבעו כי חוק סימני המסחר הישראלי מעניק לבעל סימן מסחר רשום בישראל זכות בלעדית להשתמש בסימן המסחר בישראל, וכי זכות זו חלה על יבוא טובין לישראל. בית המשפט מצא כי הטעות היסודית שעשה בית משפט קמא היא ייחוס הבינלאומיות לסימן המסחר הישראלי "שוופס" ושיוכו למערכת גלובלית, שלמעשה אינה קיימת. דעת הרוב הדגישה כי זכויות סימן המסחר הינן טריטוריאליות ומוגבלות לגבולות המדינה הרושמת, ולכן לרישום סימן המסחר "שוופס" במדינות אחרות אין קשר למקרה הנדון. בית המשפט הסביר כי זכותו הבלעדית של בעל סימן המסחר בישראל מונעת יבוא מוצרים מתחרים תחת סימן מסחר זהה או דומה, וכי יבוא כזה מהווה הסגת גבול מסחרית. עוד קבע הרוב, כי היבוא במקרה זה אינו נחשב ליבוא מקביל, שהוא פרקטיקה מסחרית לגיטימית, שכן הוא פוגע בזכויותיה הבלעדיות של יפאורה בסימן המסחר. בנוסף, קבע בית המשפט כי הגנת "השימוש האמיתי" בסימן המסחר אינה חלה על עובדות המקרה, וכי טענות המדיניות החברתית שהעלה המשיב אינן מצדיקות התרת היבוא ללא הסכמת בעל סימן המסחר. לבסוף, קבע הרוב כי חל איסור על החברה המשיבה לייבא מאוקראינה מוצרים הנושאים את סימן המסחר "שוופס" ללא אישור יפאורה, והורה לחברה לשלם ליפאורה הוצאות משפט בסך 70,000 ₪ בגין שתי הערכאות. סגן הנשיא (בדימוס) הנדל הציג דעה חולקת. לדבריה, יש להתיר את יבוא המשקאות מאוקראינה, בכפוף להוספת מדבקת הבהרה על גבי הבקבוקים, המעידה כי מדובר במשקאות המיובאים מאוקראינה, שטעמם עשוי להיות שונה מטעמם של משקאות השוופס הישראליים. הנדל טען כי נסיבות המקרה מצדיקות חריגה מהכלל של שימוש בלעדי בסימן מסחר, והחלת מודל שני המשתמשים במקרה זה. היא הדגישה כי המוניטין של סימן המסחר "שוופס" לא השתנה בעקבות מכירת הזכויות בסימן בישראל ליפאורה, וכי השימוש בסימן על ידי המשיבה מעביר מידע נכון לצרכן. הנדל הוסיף כי מניעת יבוא המשקאות תפגע בתחרות ועלולה להביא לעליית מחירים, וכי הוספת מדבקת הבהרה תמנע הטעיית הצרכן. היא הציעה כי פסק הדין ההצהרתי של בית המשפט המחוזי יתקבל עם ההסתייגויות הנ"ל, וכי כל צד יישא בהוצאותיו וישלם לצד השני 60,000 ₪ שכר טרחת עורך דין.