ת"פ 18145-11-20

תקציר

הנאשמים בתיק זה הם צמד אב ובנו. האב, שמרצה עונש מאסר ממושך בגין רצח, ביקש מבנו לספק לו סמים בכלא. הבן, עודאי, חייב והביא 11.45 גרם חשיש שהוסתרו במכנסיו במהלך ביקור ונתן אותם לאביו דרך חלון הפרדה בחדר הביקורים. היו לו גם 0.24 גרם קנאביס לצריכה עצמית. בעוד עודיי הופנה לשירות המבחן ולאחר מכן לממונה על עבודות ציבוריות, אביו נידון ל-18 חודשי מאסר בגין אירוע זה ולאישום נוסף של התנהגות מאיימת. במהלך הדיון התברר כי עודיי סובל מרקע קשה, כאשר אביו נעדר רוב חייו, קשיים כלכליים וחוסר השכלה מעבר לכיתה ט'. הוא הודה בפשע והביע חרטה, כעס כלפי אביו ורצון לעזור לאביו במצוקה. התובע התעקש על עונש של 10 חודשי מאסר, בעוד ההגנה ביקשה להקל בעונשו בשל גילו הצעיר של עודאי, נסיבות חריגות וחלקו המשני בעבירה. השופט, לאחר ששקל את הנסיבות ואת מדיניות הענישה הנהוגה במקרים כאלה, קבע את טווח הענישה בין 5 ל-15 חודשי מאסר. בסופו של דבר פסק השופט לטובת ההגנה וגזר על עודיי 6 חודשי עבודות שירות במקום מאסר בפועל, 4 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים ודמי התחייבות בסך 3,000 שקל להימנע מביצוע עבירה על פקודת הסמים למשך שלוש שנים. האב לא נכח בפסק הדין, אך עודיי הוזהר מפני ההשלכות של הפרת התנאים וניתנה לו הזכות לערער על ההחלטה בבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום.