ת"א 39190-07-19

תקציר

יורשי עזבונו של מ.ב.ה, שנהרג בתאונת דרכים בגיל 68, ותובע שהיה תלוי בו, תבעו את חברת הביטוח שביטחה את הרכב בו נהג מ.ב.ה בעת התאונה. הצדדים הסכימו כי הנתבע אחראי לתאונה. המחלוקת העיקרית הייתה באשר לגובה הנזק שנגרם לתובעים. בית המשפט מינה מומחה קרדיולוגי להערכת מצבו הרפואי של המנוח ותוחלת חייו, שהוערכה בכ-12 שנים לאחר התאונה. עיקר המחלוקת בין הצדדים נגעה לתקופה בה היה מ.ב.ה ממשיך לעבוד, אלמלא התרחשות התאונה, והאם יש לנכות את קצבת השאירים המשולמת לאלמנה. בית המשפט בחן את הכנסותיהם של המנוח והאלמנה, ואת גיל הפרישה מכל עבודה. נקבע כי מ.ב.ה היה ממשיך לעבוד עד גיל 76, והפיצוי בגין "השנים האבודות" חושב בהתאם, בצירוף פיצוי בגין אובדן שירותי בן זוג, נזק לא ממוני והוצאות לוויה בסך כולל של 2,960,875 ₪. מסכום זה בוצעו ניכויים עבור קצבאות המוסד לביטוח לאומי וקצבת שאירים בסך 1,885,128 ₪. כך, נפסק לתובעים פיצוי כולל בסך 677,622 ₪. הנתבע חויב לשלם סכום זה, בצירוף הוצאות המשפט של התובעים, בתוך 30 יום. פסק הדין היטיב עם התובעים, ולנתבעת ניתנה זכות ערעור על ההחלטה בבית המשפט המחוזי מרכז בתוך 60 יום.