בש"פ 6595/08

תקציר

בית המשפט דחה את הערעור על הפרת המערער לפי סעיף 62(3) לפקודת התעבורה, תוך שהוא מדגיש את הצורך להקפיד על תקנות קיימות למרות היעדרן של תקנות חדשות. המערער טען כי לא הוכחה עבירה בשל היעדר תקנות ספציפיות המגדירות "שיכור" לפי סעיף 64ב. אמנם תקנות אלה טרם נקבעו, אך בית המשפט ציין כי התקנות הנוכחיות, כגון תקנה 169ב(ג), נותרו בתוקף, המגדירות רמות שכרות עם מגבלות ריכוז אלכוהול ברורות. בית המשפט דחה את הטענה כי תוצאות מכשיר הנשיפה (מ"מכשיר הינשוף") אינן תקפות בשל הליכי בדיקה לא מדויקים, ואישר כי ראיות מדעיות כאלה, חשובות ככל שיהיו, אינן השיטה היחידה להוכחת שכרות. ראיות נוספות, כמו עדויות עדים או התנהגויות המרמזות על שכרות, יכולות גם הן לאשר אשמה מעבר לספק סביר, כפי שהודגם בפסיקה קודמת. קריאת הנשיפה הגבוהה של המערער של 845 מיקרוגרם לליטר אוויר מחזקת עוד יותר את הטענות, חורגת מהמותר בחוק ומצביעה על סכנה לשלום הציבור. משכך, מצא בית המשפט לנכון להאריך את פסילת רישיונו של המערער בעשרה חודשים בשל הסיכון הפוטנציאלי הנשקף לציבור הנהגים, במיוחד בהתחשב באופי המקצועי של אחריות הנהיגה של המערער. בית המשפט הדגיש את הצורך של הרשויות הרלוונטיות להתקין את התקנות הקבועות בסעיף 64ב לשמירה על אמון הציבור בהליכים משפטיים. דחיית הערעור, מיום 10.8.2008, מאשרת את החלטת בית משפט קמא בעניין פסילת הרישיון ומדגישה את הכשלים הרגולטוריים המתמשכים של המדינה.