ע"א 580/73

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס לתביעה אזרחית בגין תאונת דרכים שאירעה בשנת 1964. התובע הגיש את התביעה בשנת 1969 אך התקשה לאתר את הנתבע הנכון, דבר שהוביל לעיכוב ההליכים. בשנת 1973 הוגש כתב תביעה מתוקן נגד נתבע חדש, אולם נתבע זה ביקש לדחות את התביעה בנימוק של התיישנות, שכן חלפו למעלה משבע שנים מאז התאונה. בית המשפט המחוזי דחה את בקשת הדחייה, והנאשם ערער לבית המשפט העליון. בית המשפט העליון קבע כי לנתבע ניתנה הזדמנות להעלות את טענת ההתיישנות להגנתו, אך לא עשה כן. בית המשפט הדגיש כי חוסר הייצוג המשפטי של הנתבע אינו יכול לשמש תירוץ וכי הטענה לא הועלתה בהזדמנות הראשונה. יתר על כן, בית המשפט ציין כי תיקון מסמכים פרוצדורליים כמו כתבי תביעה והגנה אינו מאפס את שעון ההתיישנות וכי אין צורך להחליף את הנתבע, אלא רק לתקן את פרטי הנתבע. בסופו של דבר, דחה בית המשפט העליון את הערעור, אישר את החלטת בית המשפט המחוזי לאפשר את המשך ניהול התביעה והורה למערער ולמשיב השני לשלם את הוצאות התובע ביחד ולחוד.