בג"צ 575/07

תקציר

העתירה לבג"ץ מבקשת לקבוע כי לבית הדין הרבני האזורי בנתניה אין סמכות לדון בתביעת הבעל לשעבר להפחתת מזונות הילדים. העתירה מבקשת גם צו מניעה זמני שימנע מבית הדין הרבני לדון בתיק עד להכרעה בעתירה. בני הזוג התגרשו בשנת 2001, והסכם הגירושין שלהם, המסדיר את מזונות הילדים, אושר על ידי בית הדין הרבני. כעת טוענת העותרת כי לבית המשפט אין סמכות לדון בסוגיית מזונות הילדים. עם זאת, בית הדין טוען כי יש לו סמכות מתמשכת לדון בתיק, בהתבסס על הסכם הגירושין המקורי. העותר מערער על החלטה זו אך במקביל מגיש עתירה לבג"ץ, המובילה להמלצה על דחייה בשל ליקויים פרוצדורליים. התיק מקבל מספר תפניות, כאשר בסופו של דבר בית המשפט המחוזי פוסק לגופה של תביעת הבעל לשעבר ומפחית את תשלומי המזונות שלו. העותרת מערערת על החלטה זו לבית הדין הרבני הגדול, אך עתירתה הראשונית לבג"ץ נותרה בעינה. בג"ץ קובע כי העתירה מוקדמת מדי, שכן העותר לא מיצה את ההליכים הקיימים במערכת בתי הדין הרבניים. דחיית העתירה מתבקשת, תוך הדגשה כי על העותרת לבקש תחילה הכרעה בבית הדין הרבני הגדול בטרם תפנה לבג"ץ, מה גם שניתן פסק דין לגופה של תביעת הבעל לשעבר. כמו כן חויבה העותרת לשאת בשכר טרחת עורך דינו של הבעל לשעבר, והבקשה לצווי ביניים נדחית על הסף.