בג"צ 852/86

תקציר

במקרה המורכב של ויליאם נקש, התייחס בג"ץ להחלטת שר המשפטים שלא להסגיר את נקש לצרפת, שם הואשם ברצח. בית המשפט בחן האם שיקול דעתו של השר, לפי חוק ההסגרה, הופעל כראוי, במיוחד בכל הנוגע לסיכון הפוטנציאלי לחייו של נקאש אם יוסגר, בהתחשב בסביבה העוינת לכאורה בבתי הכלא הצרפתיים. בית המשפט ציין את הצורך בחקירה יסודית ומבוססת עובדות של סיכונים כאלה, והדגיש כי סכנות היפותטיות גרידא אינן עילה מספקת להחלטה על אי הסגרה. נקבע כי שיקול דעתו של השר אינו בלתי מוגבל ועליו לעלות בקנה אחד עם המטרה החקיקתית של דיני ההסגרה כדי להבטיח צדק ושיתוף פעולה בינלאומי נגד הפשיעה. בית המשפט הדגיש כי אי הסגרה צריכה להתרחש רק במקרים חריגים שבהם הסגרה תגרום לעוול גלוי או להתעללות קשה. בקביעת זכות העמידה של העותרים הוכר כי ככלל נדרש אינטרס אישי ישיר, אך ניתן לקבוע חריגים לנושאים בעלי חשיבות ציבורית משמעותית. בית המשפט הגיע למסקנה כי בהיעדר עילה מהותית לאי הסגרה, החלטת השר נדחתה והעניין הועבר לדיון מחדש. הדיון כלל התייחסויות למשפט העברי, תוך הדגשת ערכיו ההומניטריים הרחבים יותר ויישומיו הפרוצדורליים בהקשרים משפטיים עכשוויים. פסק הדין הדגיש את הצורך בראיות מאומתות כאשר נטען לסכנת חיים כבסיס לאי הסגרה, והתייחס להיבטים הפרוצדורליים של הבטחת הליכים משפטיים הוגנים בין מדינות.