עתפ"ב 69770-12-20

תקציר

הערעור על החלטת בית משפט השלום בבאר שבע בעניין צו הריסה מנהלי נדחה והותיר את הצו על כנו. החלטה זו באה לאחר שורה של טענות של המערער, אשר טען כי אין להרוס את מבנהו המשופץ לפי חוק התכנון והבניה משום שלא מדובר במבנה חדש והוא מאוכלס ברציפות, תוך שלילת הנחת היסוד לפעולה מינהלית. המבנה, ששוחזר והורחב משמעותית בשנת 2020, נחשב לא רק לשיפוץ של מבנה ישן אלא למעשה לבנייה חדשה עקב שינויים נרחבים הכוללים הרחבה מכ-45 ל-140 מ"ר, שינויים מבניים ושדרוגי תשתיות. בית המשפט חלק על טענותיו של המערער בדבר מגורים רצופים במהלך הבנייה, ומצא בעדותו אמינות מוגבלת שכן באתר הבנייה לא נצפו מתקני מגורים משמעותיים, דבר המחזק את התפיסה כי המבנה אינו ראוי למגורים. בנוסף, טען המערער כי ההליך המנהלי היה פגום שכן צו ההריסה לא הביא בחשבון את ההכרה במבנה הקיים בייעוץ המשפטי, פגם שראה בו חמור. עם זאת, בית המשפט קבע כי בעוד שקיומו של מבנה קודם היה צריך להיות מתועד בצורה ברורה יותר, הראיות מצביעות על כך שהנושא הוכר במסמכי הייעוץ, ולכן הצו לא סבל מפגם חמור על פי החוק שיצדיק את ביטולו. ההחלטה מדגישה את הצורך בבחינה של שינויים מהותיים כבנייה חדשה ומשקפת את הדרישות הפרוצדורליות לצווי הריסה, תוך הדגשת החשיבות של תיעוד מלא ומודעות בייעוץ משפטי. ביצוע ההריסה תלוי כעת בתנאי הריסה עצמית, עם לוח זמנים מוגדר לאחר חג הקורבן, ואילו המערער נדרש לכסות את הוצאות הערעור של המשיב, דבר המאותת על עמדת בית המשפט בדבר היצמדות לחוקי התכנון ושלמותם הפרוצדורלית של צווי ההריסה. פסק הדין ניתן ללא נוכחות הצדדים וההחלטה הועברה לנציגים המשפטיים המעורבים.