תמ"ש 57370-11-12

תקציר

פסק דין זה עוסק במספר תביעות הנוגעות לירושת נכסים לאחר פטירת אם ואב. הטענה הראשונה נוגעת לבעלות על לול תרנגולות שנבנה על אדמת ההורים. בית המשפט מצא כי האב נתן לבנו, ח.א., רשות לבנות את הלול ולהשתמש בו לצמיתות, בתמורה לכך שח.א. יוותר על מטע האפרסקים שלו. רישיון זה נמצא בלתי חוזר ואישי לח.א. יתר על כן, התברר כי האב ויתר על זכותו לפנות את הלול, ובהמשך ויתרה גם זכות זו לטובת בן אחר, ח.ד. עם זאת, ח.א. הסכימה לפנות את השטח כאשר ניתן יהיה להקים לול חליפין, דבר שכיום ניתן לעשות רק על פי תנאי הרפורמה. לפיכך הוטל על ח.א. לפנות את השטח במועד בו יוקמו ויאוכלסו כל הלולים השייכים לחברי המושב/האגודה בהתאם לרפורמה. התביעה השנייה נוגעת למכסת ביציות, שלכאורה הועברה על ידי האם לח.ד. בית המשפט מינה מומחה לבדיקת אמיתות החתימה, ונמצא כי החתימה על המסמך המעביר את מכסת הביציות אינה של האם. עם זאת, מכסת הביציות הועברה לח.ד. בהתאם לנוהלי המועצה לתעשיית הלולים, הגובר על חוק הירושה הכללי. העברה זו מחייבת את היורשים, כלומר המכסה אינה חלק מהעיזבון וה.ד. מוכרת כבעלים החוקיים. התביעה השלישית נוגעת לזכויות בדירה מוגנת בחנות נעליים בנהריה. בית המשפט מצא כי זכויות אלו עוברות בירושה על פי חוק הגנת הדייר, ולא על פי חוק הירושה הכללי. לפיכך, זכויות המגורים המוגנות של האם עברו לצאצא שעבד בחנות במשך חצי שנה לפני מותה, ניהל את העסק, ושהעסק היה נחוץ לקיומם. משמעות הפרטים של ירושה זו היא שהזכויות המוגנות אינן חלק מנכסי העיזבון. משכך, נדחתה התביעה. התביעה הרביעית נוגעת לעדר כבשים ועיזים, שבית המשפט מצא כי הוא חלק מנכסי העיזבון. בית המשפט קבע כי העדר מנה בעת מותה של האם 16 פרטים (8 כבשים ו-8 עזים), למרות טענות חלק מהנתבעים כי המספר היה גבוה יותר. מאחר שלא שולמה אגרה בגין תביעה כספית, ולא התבקש סעד אופרטיבי, לא יכול היה בית המשפט להעניק את הסעד המבוקש. התביעה האחרונה נוגעת לתכשיטי זהב ומטבעות זהב שהיו לכאורה בבעלותה של האם. התובעים לא עמדו בנטל ההוכחה המוטל עליהם, וטענותיהם בעניין הזהב נדחו. יתר על כן, התובעים הודיעו כי הם מבקשים רק סעד הצהרתי, אשר בית המשפט ציין כי אינו ראוי בהתחשב בנסיבות. התובעים העלו גם טענות נוספות בנוגע לניהול העיזבון, אך גם אלה נדחו מחוסר ראיות או משום שהתובעים זנחו טענות אלה. בסיכומו של דבר, נדחתה כל אחת מתביעות התובעים, והנתבעים חויבו כל אחד בהוצאותיו.