ס"ק 55/05

תקציר

פסק הדין דן בפרשנות הסכמים קיבוציים בין המדינה לבין שני ארגוני מורים, הסתדרות המורים וארגון המורים, בנוגע ליישום תוספת אם למורים שהם אימהות לילדים מתחת לגיל 14. תוספת האם נועדה לעודד אימהות לעבוד במערכת החינוך ולפצות אותן על הוצאות הטיפול בילדים, והיא תוכננה במקור כתוספת כספית של 10% למורים העובדים בין 79% ל-90% מהמשרות המלאות. עם זאת, בפועל, התוספת יושמה פעמים רבות על ידי צמצום שעות העבודה במקום מתן תוספת כספית. הדבר יצר בעיות למורים בחטיבות הביניים ובתיכונים, שלוחות הזמנים שלהם ואחריותם להוראה לפי נושאים הקשו על צמצום השעות. כדי להתמודד עם בעיות אלה נחתמו בשנת 1993 הסכמים קיבוציים חדשים, שאיפשרו לכאורה למורים העובדים במשרה מלאה לקבל את תוספת האם כתוספת כספית. החלטתה החד-צדדית של המדינה משנת 2004 להפחית את שעות העבודה של חברי ארגון המורים ולשלם להם רק שכר מלא, כולל תוספת האם, נקבעה כבלתי חוקית. פסק הדין קובע כי פרשנות נכונה של ההסכמים הקיבוציים מזכה את חברי הסתדרות המורים לעבוד במסגרת תפקידיהם הקבועים ולקבל את תוספת האם כתוספת כספית. בתוך כך, חברי ארגון המורים יפחיתו את שעות עבודתם ויקבלו את התוספת בעמידה בתנאים מסוימים. המדינה נדרשת להחזיר את הקיצוץ בשעות העבודה של חברי הסתדרות המורים עד שנת הלימודים הבאה ולפצות אותם על הפרשי שכר שנבעו מהקיצוץ הבלתי חוקי. פסק הדין מדגיש גם את היישומים השונים של ההסכמים על בסיס השתייכות ארגונית, תוך הכרה בתנאי העבודה וההסדרים השונים של שתי קבוצות המורים.