ת"א 11953-11-17

תקציר

השופט קבע כי טענות המשיבים כי יש לדחות את הבקשה בשל היעדר תצהירים מצורפים והבדלים בהתנהלות המבקש בתיק זה לעומת מקרים קודמים, נדחו. השופט גם התווה את הקווים המנחים לדחיית תביעה על הסף, צעד הננקט מחוסר ברירה בלבד, ויש להתייחס אליו בזהירות. בהנחה שהעובדות שהציג המבקש נכונות, בחן השופט את הנימוקים לדחיית התביעה. טענת המבקשת כי המשיבים מנועים מלהעלות טענות מסוימות בשל פסקי דין קודמים התקבלה בחלקה. המשיבים מנועים מלטעון לבעלות על הקרקע, לסמכות עליה ולשיהוי בהגשת תביעת הפינוי, שכן אלה הוכרעו בעבר לטובת המבקש. עם זאת, טענת האפליה ותביעת הפיצויים בגין "פינוי כפוי" יכולות להימשך, שכן הן לא נדונו ישירות בפסקי דין קודמים. טענת המבקשת כי המשיבים פעלו בחוסר תום לב בכך שהגישו תביעת פיצויים לפני הפינוי לא התקבלה, שכן פסק הדין אישר הסכם המעניק למשיבים את האפשרות לבחור את דרך פעולתם. השופט הגיע למסקנה כי יש לדחות את התביעה ל"פינוי בכפייה", בעוד טענת האפליה תתברר במהלך ההליך. כל צד יישא בהוצאותיו, ונקבע משפט לטענת האפליה.