עס"ק 400012/98

תקציר

פסק הדין מתייחס לערעור על החלטת בית דין אזורי לדחות בקשה לתשלום משכורות לרבני האזור. הרבנים, מועמדים 5 עד 7, מכהנים בתפקידם שנים רבות אך אינם נמצאים בתחום שיפוטה של המועצה, האחראית לתשלומי שכרם מטעם המדינה. המועצה החליטה להפסיק לשלם את משכורות הרבנים אלא אם יעברו לתחום שיפוטה. המבקשים הגישו בקשה להיות צד לסכסוך קיבוצי, וביקשו סעד זמני וקבוע משינוי חד-צדדי זה. עיקר הטענות נסובו סביב ההסכם הקיבוצי וחוקת העבודה של עובדי הרשות המקומית, בטענה כי יש ליישב את הסכסוך באמצעות ועדת הפרטה. עם זאת, בית הדין האזורי דחה את הבקשה בקובעו כי יש להכריע בה בהליך של סכסוך פרטני, שכן היא אינה עולה כדי סכסוך קיבוצי ומתאימה יותר לתביעה פרטנית. הערעור על החלטה זו הדגיש את הצורך בסעד זמני מיידי ואת סיווגו של הסכסוך כסכסוך קיבוצי. עם זאת, טענו המשיבים, המועצה והמדינה, כי לא התקיימו יחסי עובד מעביד וכי ההסכם הקיבוצי אינו חל עליהם. לאחר פגישות גישור שולמו המשכורות לזמן מוגבל, אך המחלוקת על לגיטימיות הליך הסכסוך הקיבוצי נותרה בעינה. בית הדין לעבודה הגיע למסקנה כי אין מדובר בסכסוך קיבוצי אלא סכסוך אישי, המוגבל לשלושת הרבנים ולמועצה, ודחה את הערעור והותיר את העניין להכרעה פרטנית. כל צד היה אחראי להוצאותיו.