רע"א 5994/20

תקציר

פסק הדין של בית המשפט עסק בערעור על מימוש הסכם משכנתא ומתן סעד זמני. ערכאת הערעור בחנה תחילה את בקשת רשות הערעור, וקבעה כי יש להתייחס אליה כאילו ניתנה רשות, ובכך לאפשר את המשך הערעור. בדרך כלל, ערכאות ערעור נמנעות מלהתערב בהחלטות שיקול הדעת של בתי משפט קמא בעניין סעד זמני, אלא אם כן מתעוררות נסיבות חריגות, שבית המשפט מצא כי קיימות במקרה זה. בבואו להחליט על סעד זמני, שקל בית המשפט את סיכויי הצלחת הערעור ואת מאזן הנוחות, תוך מתן עדיפות לאחרון. בית משפט קמא קבע בעבר כי החברה יכולה למכור את הקרקע המשועבדת ללא הודעה מוקדמת, בהתבסס על עדותו של המבקש ועל הסכם בין הצדדים. עם זאת, ערכאת הערעור מצאה בעיות במסקנות אלה, תוך שהיא מצטטת את דיני המקרקעין והמשכון הרלוונטיים. היא הטילה ספק בתוקפו של המימוש העצמי של המשכנתא על ידי החברה ובוויתור הראשוני של המבקש על הגנות משפטיות על פי הסכם המשכנתא. בנוסף, ציין בית המשפט את טענת המשיבים בדבר מכירה מותנית, שלא נבדקה, והצביע על מורכבויות הדורשות בחינה נוספת. בית המשפט הגיע למסקנה כי מאזן הנוחות נוטה לטובת מתן צו מניעה זמני בשל נזק פוטנציאלי בלתי הפיך למבקש, כאשר הנזק הכלכלי למשיבים ייחשב בר פיצוי. משכך, קיבל בית המשפט את הערעור והוציא צו מניעה זמני למניעת העברת זכויותיו במקרקעין של המבקש עד למתן פסק דין, תוך שמירה על רישומים קיימים בטאבו. הפקדתו של המבקש שימשה כבטוחה לנזקים אפשריים למשיבים, אך לא נפסקו הוצאות נוספות בשל התנהלותו המפוקפקת של המבקש.