עב"ל 20379/97

תקציר

תיק הערעור נסוב סביב השאלה האם יש לראות במערער, שעבד לכאורה בחברה אחת אך בפועל הועסק בחברה אחרת, כעובד הזכאי לדמי אבטלה. פסק דינו של השופט ברק, המתקבל, קובע כי יש להכיר במערערת כעובדת של מעסיקה בפועל, ויסוקר. החלטה זו מבוססת על המטרה החברתית של ביטוח אבטלה, שהיא להבטיח כי אנשים המאבדים את עבודתם שלא מרצונם יוכלו לשמור על רמת חיים מכובדת עד שימצאו תעסוקה חדשה. השיקול המרכזי הוא מערכת היחסים של המערערת עם החברות ותפקידן בהן, ולא מעמדן התעסוקתי הפורמלי. דבריו של השופט פליטמן מדגישים כי המבחן להגדרת עובדים לצורכי ביטוח אבטלה צריך להיות מונע על ידי תכליתו החברתית של החוק, שהיא מתן כבוד למובטלים שלא באשמתם. גישה זו, לטענתו, צריכה לחול גם בעת הקביעה האם יש לראות אדם כעובד במקרים כאלה, שבהם אדם הוא הבעלים של חברה אך עובד בתוכה עבור גוף אחר. בנוסף, השופט פליטמן מדגיש את החשיבות של אי מתן אפשרות לבעלי אישיות משפטית לטשטש את המציאות של יחסי עבודה. לתוצאה זו מצטרפים השופט רבינוביץ' ונציג העבודה א' ביטי, המבססים את הסכמתם על העובדות הספציפיות של המקרה המצביעות על העסקתו בפועל של המערער אצל ויסוקר. בתוך כך, גם נציג המעסיקים, ש. גולמוב, תומך בפסק דינו של השופט ברק. פסק הדין לא רק מקבל את הערעור אלא גם מחייב את המשיב לכסות את הוצאות המשפט של המערער ואת שכר טרחת עורך הדין.