ת"א 49649-02-18

תקציר

פסק דין זה עוסק בשתי תביעות: האחת בין התובעים קרני לנתבע עופר, והשנייה בין קרני לנתבעים ברוך. קרני תובעת לאכוף הסכם שנעשה ביניהם וכתוצאה מכך לבטל הסכם מכר בין עופר לברוך. במרכזם של ההסכמים עומדת חלקת קרקע בבעלות קרני, עליה ניתן לבנות בניין בן ארבע דירות. קרני ועופר סיכמו תחילה כי עופר ירכוש 50% מזכויות הקרקע מידי קרני והאחרון יבנה שתי דירות על הקרקע. אלא שההסכם בפועל בין הצדדים, שלא דווח לרשויות המס, היה עסקת קומבינציה. על פי הסכם זה, בתמורה לפיתוח בניין בן ארבע דירות על אדמת קרני, יקבל עופר מחצית מהדירות שנבנו. כדי להבטיח את הקמת הבניין הוסכם כי עופר לא יוכל למכור את הדירות המיועדות לו עד שהבניין יקבל טופס 4 (אישור אכלוס) או אם לא יספק ביטחון מתאים. עופר הפר הסכם זה בכך שמכר את אחת הדירות לברוך ללא הסכמתו של קרני. הסכמתו של קרני ניתנה למכירת הדירה האחרת לקונה אחר. בית המשפט מצא כי עופר הפר באופן יסודי את ההסכם עם קרני בכך שמכר את הדירה השנייה לברוך. למרות שקרני זכאי לכאורה לסעדים בגין ההפרה, בית המשפט קבע כי לא יורה על ביטול המכירה לברוך בשל תום לבם. קרני לא רשם את ההגבלה על זכויותיו של עופר בטאבו, ועופר מסר לברוך הצהרות כוזבות המאשרות את זכאותו למכור את הדירות. כמו כן, בית המשפט מצא כי ברוך ערך את הבדיקות הנדרשות בנסיבות העניין והסתמך על מצגי השווא של עופר וקרני. לפיכך, התביעה נגד עופר מתקבלת באופן חלקי. עופר מנוע מלבצע כל פעולה במקרקעין עד לקבלת טופס 4. קרני מקבל גם פסק דין הצהרתי המאשר את ההפרה היסודית של עופר. כמו כן נקבעות תביעותיהם של קרני וברוך להוצאות והוצאות. זכות הערעור לבית המשפט העליון מותרת בתוך 60 יום.