סע"ש 8503-10-20

תקציר

בין התובע לנתבע שררה מערכת יחסים שלטענת שני הצדדים היא חוזה קבלני. התובעת תובעת את הנתבעת לזכויות עובדים וזכויות סוציאליות בטענה כי יש להגדיר את מערכת היחסים כיחסי עובד-מעביד. השופטת בוחנת בהרחבה את נסיבות המקרה ואת עדויות שני הצדדים תוך שימוש ברקע המשפטי ובמבחנים שהותוו לקביעה האם מתקיימים יחסי עובד-מעביד. מסקנת השופטת היא כי התובעת הוכיחה כי אכן התקיימו יחסי עובד-מעביד וכי טענות הנתבעת הטוענת ההפך נדחות. בהמשך לחישוב זכויותיו של התובע, השופטת בוחנת האם נגרם לתובע נזק כספי כלשהו ומוצאת כי הנתבע לא נשא בנטל להוכיח את שכרו החלופי של התובע, ואף לא הצליח להוכיח את טענתו כי יש להשוות את שכרו של התובע לזה של עובד לשעבר. לפיכך, זכויותיו של התובע מחושבות על פי שכר הקבלן שקיבלו מדי חודש, אשר להסכמת שני הצדדים עומד על 12,000 ₪. לאחר מכן דנה השופטת ופוסלת פיצוי כספי בגין אי מסירת הסכם עבודה, הודעה מוקדמת ותלושי שכר, שכן מובן כי שני הצדדים הסכימו על קשר חוזי. השופטת פוסקת לתובע דמי הבראה, הפרשות לפנסיה, פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת, המחושבים כולם על בסיס שכרו האחרון של התובע ושנות הוותק שלו. בנוסף, השופטת פוסקת לתובע פיצוי לא ממוני בגין הפגיעה בזכויותיו הכלכליות הנובעת מסיווג שגוי של יחסיו עם הנתבעת, בהתחשב בתקופת העסקתו הארוכה. לסיכום, השופטת מקבלת את התביעה וקובעת כי התקיימו יחסי עובד מעביד בפועל ופוסקת לתובעת את הסכומים הבאים: 66,000 ₪ פיצויי פיטורים, 12,000 ₪ הודעה מוקדמת, 8,800 ₪ דמי הבראה, 21,420 ₪ עבור הפרשות לפנסיה ו-15,000 ₪ עבור פיצוי לא ממוני, לצד 2,000 ₪ הוצאות משפט ו-15,000 ₪ עבור הוצאות משפט.