בש"פ 9878/01

תקציר

במקרה דנן, המדינה ערערה על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב לשחרר את המשיב, המואשם ברצח בכוונה תחילה של אשתו ובתו, על חלופת מעצר. הערעור התבסס על קביעתו הקודמת של בית המשפט המחוזי כי אין די ראיות ישירות נגד המשיב כדי להצדיק את מעצרו, והעדיף להגבילו לבית בנו עד למשפט. המדינה טענה כי קיימות ראיות ממשיות לכאורה הקושרות את המשיב לביצוע העבירות, המצדיקות את מעצרו בשל חומרת העבירות המיוחסות לו וסיכון פוטנציאלי לשיבוש הליכי משפט. בערעור הובלטו מספר נקודות ראייתיות נסיבתיות: האליבי המפוקפק של המשיב, טביעות אצבע בדמה של הבת, ציצית מגואלת בדם שנמצאה על מיטתו, סתירות בדבריו וראיות למניע על רקע סכסוכים משפחתיים. יתר על כן, נתגלעו סתירות בטענות המשיב בדבר מקום הימצאו בעת הרצח והעובדה כי חפצי הערך בבית היו ללא הפרעה, דבר שהצביע על מראית עין של שוד מבוים. למרות שבית המשפט ציין כמה סתירות ראייתיות והטיל ספק בהופעתו הנקייה של המשיב לאחר ביצוע העבירה, היו מספיק ראיות נסיבתיות שלאחר שנבחנו במלואן, עשויות להוביל להרשעה. משכך, הגיע בית המשפט למסקנה כי התשתית הראייתית הקיימת הינה בעלת פוטנציאל הולם להליך המשפט וכי לא נפל בה פגם מהותי החותר תחת תוקפו. משכך, התקבל הערעור, תוך שהוא הופך את החלטת הערכאה הנמוכה יותר ומורה על מעצרו של המשיב עד למשפט, תוך הכרה בסיכונים הכרוכים בשחרורו למעצר בית.